עץ יוסף על ויקרא רבה לז:ב

הה"ד כי פעל אדם ישלם לו כו'. בעי למדרש איש כי יפליא כדדריש בתורת כהנים איש להוציא את הקטן. יכול שאני מוציא את הקטן שיש לו הפלאה [שיודע להפלות ולפרש לשם מי נדר ולשם מי הקדיש והוא כשהוא בן י"ב שנה ויום אחד] ת"ל כי יפליא [וה"ק קרא איש הוא לענין ערכין כאשר יפליא כשיודע להפלות] ולהכי מייתי קרא כי פעל כו' דדרשינן מיניה לקמן שבשכר שישב משה בסבלות בני ישראל בין גדול לקטן כו' זכה ליישב נדריהם בין גדול לקטן וכו'. ומכיון דמייתי קרא דריש לה ברישא בעובדא דההוא גבר דהוי ליה תרי בנין כו':

מצוח. צדקה:

ואפקנתהון והוציאוהו לצדקה:

פולסין. שקלים [ערוך]. והא"א גרס פולרין:

פוק זבין. צא וקנה:

אמרי. גבאי צדקה הרי בא בעל הצדקה ואמרו ליה תן חלקך בזאת המצוה שאנו קונין קולב פי' תכשיט ליתומה אחת. לקח אותם עשרה שקלים שנתנה לו אשתו ונתנה להם. והמעריך הביא הגירסא חד קולא. ומפרש קולא כמו גולא. ופי' לבוש. וכתב עוד שבספר כתיבת יד גריס קולר והוא תכשיט לצואר ונקרא קטלא עכ"ל. ובערוך ע' קלב גרס קלב ופירושו כתונת. ואית דגרסי חד כילה לחדא יתומא:

חמא תמן כו'. ראה שם מאלו האתרוגים שהתינוקות משליכין ביום הושענא רבה:

שומטין כו'. ואין בו משום גזל מאחר שעושין כן משום שמחה:

נסב כו'. לקח מהם ומלא מהם שקו:

ארעת כו'. נזדמן השעה ויקר מקרה ונמצא המלך חושש וחלה במעיו. ואמרו לו בחלום רפואתך שתאכל מן אלו אתרוגים שהיהודים מתפללים עמהם ביום הושענא רבה ואתה תהיה נתרפא:

פשפשין כו' חפשו באותה שעה לכל הספינות ולכל העיירות ולא מצאו מהם מאותן האתרוגים:

אזלון כו'. הלכו ומצאו לאותו איש יושב על השק. ואמרו לו יש אצלך שום דבר למכור. ואמר להם איש עני אני ואין אצלי כלום למכור. חפשו בשקו ומצאו מאלו האתרוגים:

מן הן. מאין הם:

אטעונין כו'. נשאו השק והעלוהו לפני המלך ואכל מהם המלך ונתרפא. פינוהו השק ומלאוהו בדינרין:

שאיל לך עוד כו' בקש ממני עוד בקשה ואני אעשה. אמר ליה מבקש אני שיחזירו לי נכסי שמכרתי ואני אחזיר להם הדמים. ויצאו כל העם לקראתי. וכתב היפ"ת צריך לומר דהיינו נכסין שלקחו ממנו באלמות. דאי קרקעות שמכר בדעתו איך יבקש שיחזירם לו בע"כ:

עבדין ליה כן כו'. עשו לו כן. כיון שהגיע לאותו מדינה שהוא דר בו יצא הכרוז לפניו שיצאו כל העם לקראתו. ויצאו גם אחיו ובניו לקראתו. משהיו עוברים הנהר נתן עליהם שבולת הנהר ושטף אותם:

ואשתכר. פי' והוא היה נשכר שנכנס לביתו וירש כל עשרו של אחיו. ואולי צ"ל ואשתכח כלו' ונמצא הוא נכנס וירש כל נכסי אחיו:

וישב להם כו'. היה מיישב ומסדר המשאות:

נדריהם בין איש לאשה. שאין ערך הזכר והנקבה שוים. וכן בין גדול לקטן שאין ערך בן חדש ובן ה' שנים ובן עשרים שוין. וכן בין בחור לזקן שאין ערך בן עשרים ובן שלשים ובן יותר מששים שוין: