עץ יוסף על ויקרא רבה לז:א

הה"ד טוב אשר לא תדור כו'. יתורא דנדר בעי למדרש. דהוה סגי דלכתוב כי יפליא בערכך. ובעי למימר דאתא למימר דנדר מאבד נפשות כדרב הונא וכר"ש בר"י דלקמן ואגב מייתי נמי דר' מאיר ור' יהודה דאפי' לידור ולשלם אית דאמר שאינו הגון. ומייתי נמי אגב דמשהה נדרו בא לידי ע"ז וג"ע וש"ד. והדר מייתי דרשב"י דאמר דנדר אתא לאקושי ערכין לנדרים מה נדריך בבל תאחר אף ערכין:

וטוב הנודר ומשלם. כלומר וטוב מזה הנודר ומשלם. והכי מפרש קרא טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם. אבל משתדור ותשלם לא. שהוא טוב מכולם [רש"י]:

וטוב משניהם מי שאינו נודר כל עיקר. פירש"י לעיל מיניה כתיב את אשר תדור שלם. ואפ"ה טוב אשר לא תדור. שמא תדור ולא תשלם. הכי מפרש לה:

וטוב משניהם. פרש"י טוב מנודר ואינו משלם ומנודר ומשלם. שאינו נודר כל עיקר. שהרגיל בנדרים בא לידי לא יחל דברו:

לעזרה ומקדישה. לאו בעזרה ממש שאסור להביא חולין בעזרה. אלא ר"ל בפתח העזרה [ר"ן בפ"ק דנדרים]:

וכי תחדל לנדור כו'. ר"ל וכד"א וכי תחדל לנדור כו'. ולראיה מייתי לה דטוב שאינו נודר כל עיקר. מדכתיב וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא. משמע הא תדור יהיה בך חטא:

ומת בים. וצ"ל שזה היה בזמן שלא היה רוח סערה ולא נסתכן אלא זה. דאל"כ מנלן שבחטאו היה. גם צ"ל שהיה מוחזק שאין לו חטא אחר. דאל"כ מנ"ל דהא גרמה ליה:

סוף שבא לידי ע"ז כו'. אי אפשר לומר שזה על צד העונש שיכשילוהו באלה מפני שחטא ששהה את נדרו. כי חלילה לאל מרשע שמפני שאדם יחטא יזמינו לו שיחטא עוד. אלא הכוונה דמשום דה' רגלי חסידיו ישמור מן החטא ואפי' בני ביתו ישמור. קאמר דמשהה את נדרו לא ישמרוהו מן השמים וסוף בא אפי' לידי עבירות חמורות כאלו. כיון שיצא מן כלל רגלי חסידיו:

הסירו את אלהי הנכר. ואע"ג דלאו ע"ז ממש הוא. כיון דהיה בידם כלים של ע"ז הו"ל ליתא דע"ז:

ותצא דינה. אע"פ שאנוסה היתה. שכיון דע"י שהיתה יציאנית קרה לה. נחשב לה כליתא דג"ע:

ויהי ביום השלישי כו'. אע"פ שמן הדין הותר הם הריגתם. מ"מ כיון שנמולו ליתא דש"ד הוא:

וישמע את דברי בני לבן. אע"ג דיעקב לא סיפר לשון הרע. מ"מ ליתא דלה"ר הוא מה שקבל לה"ר. דמסתמא לא אמרו בני לבן זה לפניו אלא לפני אחרים והגידו ליעקב ויעקב קבל דבריהם:

הה"ד ואני בבואי מפדן כו'. מדקאמר מתה עלי דריש שמתה בשבילו. ופליג אהא דאמרו בב"ר פ' ע"ד דמקללת אשר תמצא את אלהיך לא יחיה מתה רחל. וכן פליג על הא דדרשו ממתה עלי רחל בריש רות רבה ובסנהדרין פ' כ"ג אין אשה מתה אלא לבעלה:

שנא' נדרו ושלמו. והא דאמר בפ' ד' דנדרים הנודר כאילו בנה במה והמקיימו כאילו הקריב עליו קרבן. אתיא כמ"ד טוב משניהם שאינו נודר כל עיקר:

אין מיתה בלא חטא. פי' חטא הוא שוגג. ואין יסורים בלא עון. הוא מזיד. וע' מ"ש בענף:

כשם שבנדרים בל יחל. אם עברו עליו ג' רגלים ולא שלם:

לפיכך משה מזהיר ואומר איש כי יפליא כו'. פי' היינו דאצטריך למכתב נדר להיקשא. כדכתיבנא לעיל: