עץ יוסף על ויקרא רבה לז:ג

ראה ככר אחד כו'. בפ' הדר גרסינן מצא גלוסקין בדרך. א"ל אלעאי טול גלוסקין מן הדרך. מצא גוי אחד א"ל מבגאי כו':

ברכת כו'. נתת לו ברכת שלום שלפיכך מכיר אותך. ובפרק הנזכר גרסינן כלום הכירך:

נטפל. נתקרב אצל הגוי [רש"י]:

מותר לאחר הפסח בהנאה. וה"ה לאכילה למי שאינו נזהר מפת של נכרי. ודייק זה מדנתנו רבן גמליאל הככר להנכרי דאיכא טובת הנאה להנכרי [רש"י]:

מפני כשפים. שמא נעשה בו כישוף למי שיקחנו. ודוקא בשלמין. אבל בפתיתין לעולם אין מעבירין דליכא למיחש בהו לכשפים [גמרא]:

משער את כו'. אם תוכל לשער ששתינו כמו רביעית יין ממקום איטליקי שיין זה משכר ברביעית:

כי רביעית יין משכרת. פי' רביעית יין האיטליקי:

אין מורין שתוי יין. דטעם דלא הפר עד שיפיג יינו משום דדמי להוראה שיהיה צריך לבקש לו פתח כדלקמן:

שאין מפירין נדרים לא שתוי יין. אע"ג דבכלל מה שאמר אין מורים שתויי יין איתא כדכתבתי. הוא כדי לכלול כל מיני דנדרים כחדא:

שידקר בחרב. בפ' הדר פרש"י ראוי לדוקרו דלמא לא מקיים ליה. והיינו פתח דקאמר ליה אילו היית יודע שאסור לנדור וחייב מיתה אתה עליו כלום היית נודר. ואמר לו היאך לא. וע' בירושלמי דנדרים פ' ר' אליעזר. ואנן לא קיי"ל הכי כדאמר בפ"ד דנדרים דלא פתחינן בהא דמתוך פחד יאמר דאדעתא דהא לא נדר אע"ג דמשקר:

ואמר להם איש כי יפליא. דקשה דכי יפליא מיותר הכא. אע"כ פירושו כתרגומו ארי יפריש. ור"ל שמפרש לפני החכם ואומר כן נדרתי ולדעת כן נדרתי אבל לדעת כן לא נדרתי ומתוך כך הוא בא לידי היתר. ולהכי בתר דמייתי הא דר"ג שהוצרך לישוב הדעת לחשב איזה פתח ימצא לו. קאמר דהיינו איש כי יפליא דבעי שיברר להיתר אם נדר לדעת כן: