עץ יוסף על ויקרא רבה לד:טז

ר' טרפון כו'. מייתי הך עובדא הכא למימר שפי' ובנו ממך חרבות עולם וגו' שמה שיפרנס העניים חשוב כבונה חרבות ומקים מוסדי הדורות. כי הכא שבמקום קניות השדה לקיום פרנסתו חלק הממון לעניים:

קונטרין. פי' צענטנר בלע"ז:

זבין לן כו'. קנה לנו שדה אחת שנעסוק בתורה ונתפרנס מן אותו שדה. לקח אותם וחלקם לסופרים ומשנים ולאלו שעוסקים בתורה. לאחר ימים קם עמיה פי' היה עומד ומדבר עמו. ואמר לו קנית לנו אותה שדה שאמרתי לך:

אית בך כו'. יש בידך להראותו לי:

נסאתיה כו'. לקחו והמשיכו והראה לו הסופרים כו'. ור' טרפון היה סבור שמה שהראהו הסופרים והמשנים היינו שקנה מהם השדה או שנתן להם המעות בתורת עיסקא וכיוצא כדי שיתפרנס ר' טרפון מאותו הריוח. ואמר לו כי אין אדם נותן מעות בחנם ר"ל בלי ראיה. ולכן שטר הראיה שעשה על זה היכן הוא. ופי' אפוכי שטר זכרון כמו אפכיות דלקמן בבמדב"ר פ' י"ז שפי' הערוך ספרי זכרון:

גבי דוד מלך ישראל. לפי שביקש שטר ראיה. השיבו דרך צחות היותו אצל מי שיש להאמין בו החוב הנ"ל. כי הוא דוד מלך ישראל אשר הודה בחוב זה:

וצדקתו עומדת לעד. ומינה שיתקיים הממון בידו. שפי' צדקתו עומדת לעד שלעולם יהיה לו ממון כדי לעשות בו צדקה:

הפרצה הזו. העניות עלי היה לגודרה שהשי"ת נותן לחם לכל בשר. וזה חטף לו המצוה כדלעיל:

כאותו שכתוב בו לולי משה בחירו כו'. ר"ל שיחשב כאילו קיים והחיה כל ישראל כמשה שעמד בפרץ לששים רבוא. לפי שהמקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא:

העני הזה כו'. דרש משובב לשון השקט כמו בשובה ונחת. ונתיבות לשבת כמו לשבת נתיבות. כלו' העניים הולכי נתיבות ודרכים נעים ונדים מפני עניותם מניח ומשקיט תרעומות שהיה להם על ה' לומר שפלוני ישן בביתו ואני כאן. או מפרש משובב נתיבות שהוא משיב נתיבות לבו במה שהרהר שלא כדת. וזה עשיית השלום שנעשה נפשו שלימה לאלהיו בלי הרהור נגד מדותיו יתברך:

חייך שאני כו'. זהו דרשא אחרת שמפרש עליו מקרא שמביא אח"כ ואין שייך למעלה [רד"ל]:

הה"ד או יחזק במעוזי. והיינו החונן דלים שמחזיק במי שהקב"ה היה צריך לתת לו משום נותן לחם לכל בשר כדלעיל:

לא יטייל אדם בתוך כרך בשבת. אע"ג דמצי מהלך כל הכרך בשבת. מ"מ מפני שכוונתו כדי להיות מזומן ליכנס כשתחשך מיד למרחץ שחוץ למדינה אסור. וזהו שתשיב מחמת שבת רגליך לבלי הלוך בטיול לצורך חול. וכן תשיב מעשות חפציך אף לאחר השבת. היינו שאסור לאדם לצאת בתוך שדהו כו' אע"פ שאינו עושה ואינו מדבר רק שמעיין בלבד. דאי תפרש הכתוב כפשוטו שלא יעשה בשבת. הלא אין זה מעלה כל כך כי אם סור מרע ומאיסור לבד. אך למען אחר השבת זהו מדת חסידות כמו שמספר מהחסיד:

נצפה. זה אילן צלף. שהוא אילן גדול ובעל ענפים הרבה וג' מיני אוכל יש בפירותיו. אביונות. קפריסין. ולולבין [רש"י]:

זה שבת בראשית. לפי ששמיטה נקראת ג"כ שבת. לזה אמר על שבת של ימי השבוע שנקראת שבת בראשית:

זה יוה"כ. שאין בו לא אכילה ולא שתיה אמרה תורה כבדהו בכסות נקיה כדאי' בפ' כל כתבי. ופרש"י דמדכתיב וקראת לשבת עונג מכלל דלקדוש ה' לאו אשבת קאי:

זה יו"ט. דאי יוה"כ הא כתיב ביה מכובד. ובפ' כל כתבי מוקי לה בשבת לאקדומי סעודתיה או לאחר:

זה חולו של מועד. שלא כל המלאכות אסורות בו אלא עובדין דחול. והיינו מעשות דרכך:

אסור לאדם לתבוע צרכיו. מפני שיש בזה טרדת הלב ודאגה. ומכלל עונג שבת שיחשוב כאילו כל מלאכתו עשויה ואין לו שום צרה ויגון:

טופס ברכות. ולא אמרו אלא לתבוע דבר מחודש שאינו רגיל לתבוע. ומה שאין אנו מתפללים כל י"ח בשבת. הא אמרינן בפ' מי שמתו דמשום כבוד שבת לא אטרחוהו:

מותר מילין. דלאו דוקא במילי דסחורה אסור לדבר בשבת אלא אפילו בדברים בטלים וע' בענף:

הרי ארבעה עשר. מאלו ארבעה ועשרים שאמר למעלה. וצריך לומר דחשיב אז תקרא ותשוע לחד. כגן רוה וכמוצא מים לחד וקורא לך ומשובב לחד. ופליג אדרשות דלעיל:

ועשרה כו'. ועשרה אחרים שעדיין חסרים:

דכתיב גבי יעקב. משום דביעקב כתיב שמירת שבת יותר משאר אבות כדאי' בב"ר פ' י"א נקט ברכת יעקב טפי משאר אבות. וא"ת והא איכא ברכות טפי מעשרה ביעקב. וי"ל דנקט אלו ברכות דוקא שניתנו לו ע"י המטעמים דדמי לפרנסה. והא פליגי אדפרק כל כתבי דמפרש נחלת יעקב אביך מה שאמר לו ופרצת ימה וקדמה [יפ"ת]: