עץ יוסף על ויקרא רבה לד:יב

כד דמך. ישן:

בלילי ריש שתא כו'. בליל ראש השנה. ראה בחלום שבני אחותו יהיו נתבעים מן המלכות שש מאות דינרין:

אנסינון כו'. אנס אותם ר' שמעון והקימם לפרנסי עניים. וא"ל ממה יהיה ההוצאה לעניים. אמר להם אתם תוציאו משלכם וכתבו הכל בפינקס ובסוף השנה אם תהיו אבודים דבר מה אני משלם לכם. בסוף השנה נאמר עליהם לשון הרע:

כד הוו כו'. היפ"ת גרס דהוו יתבין כו' ופי' שנאמר עליהם לה"ר למלכות שהיו עשירים ונושאים ונותנים במשי. ולזה בקשו מהם שיעשו מלבוש חשוב למלך או שיתנו ת"ר דינרין לצרכו:

מארמאין. מפסידים:

וסבתינון כו'. ולקחם האיש שהיה ממונה של מלך וחבשם בבית הסוהר:

בסלקי. צ"ל בפילקי ופירושו סוהר:

ומה אפקתון. מה הוצאתם לצדקה:

הדא כתבה. הרי הכתב שכתבנו עליו את כל מה שהוצאנו. והיה קורא זה הכתב ומצא כו':

ואנא מפקא כו'. ואני אוציא אתכם מבית האסורים:

אמרו ליה כו'. אמרו לו אתם רואים שאותו הזקן של מלך תובע מהם שש מאה דינרין כו':

אתון כו'. באו ונתנו לו ששה דינרין בקומץ שלו בהצנע והלך ונתן אותם שוחד לאותו זקן שליח המלך שלא ידבר כלום למלך:

מילא. דבר:

ואפקינון. והוציאם משם:

אמרו ליה דלמא הוות ידעת מה אנן מרכסוון. כצ"ל [יפ"ת]. ופי' שמא היית יודע מה שאנו מפסידין בצמצום. ומרכסוון מלשון אבידה:

הוינא ידעין. פי' הייתי יודע:

דאינן מרכסוון. כצ"ל:

לא הוינא יהבין כו'. בתמיה וכי לא היינו נותנין גם אלו ששה דינרין בתוך צדקה. ואמר להם אילו אמרתי לכם לא הייתם מאמינים לי:

אלא יאות הוא דלא חוית לכון למעבד מצוה לשמה. כצ"ל [א"א ויפ"ת] ופי' אלא כמו ולא עוד אלא:

למעבד מצותיה לשמה. שמה שהיו מלוים ממונם לצדקה היה מצוה:

הלא פרוס לרעב לחמך אם זכיתם כו'. כצ"ל דאכתי בהאי קרא דריש ואזיל. והכי אי' בפ"ק דב"ב: