עץ יוסף על ויקרא רבה לד:יא

לעולם אל תהי מצות עני כו'. קשה מהי תיתי שתהיה קלה. וי"ל דמיירי במי שנתן צדקה כפי ערכו ותיכף ומיד נזדמן לו עני אחר. דסד"א שיעלים עיניו בו מאחר שכבר נתן כראוי לו. ולזה אמר שלעולם יש לו להשגיח בעני הבא אצלו. שאף שהדבר קשה אצלו יסתכל ברובי שכר הצדקה ורבוי עונש מניעתה. ולזה יזהר מאד שלא יכשל במניעתה:

כ"ד ברכות. ע' סוף הפרשה:

כל כך למה יען אשר לא זכר כו'. ואע"ג דזה המזמור מיירי בדוד שקלל אויביו על שרדפוהו וצערוהו. מ"מ מדסיים יען אשר לא זכר עשות חסד משמע דכל זאת באתהו מפני מניעות החסד. שאלו עשה חסד היה מגין בעדו. וא"כ שמעינן דהפסדה גורם הקללות האלו:

כתיב הלא פרוס כו'. בסוף פרקין מסיק הרי כאן י"ד ועשרת אחרנייתא דכתיב גבי יעקב. ואיידי דמייתי הכא הני קראי מפרש ואזיל הכא לכולהו:

אלא הלא פרוס. קרי ביה פרוס שכבר פרוס וקצוב:

פרוסה. חלוקה מר"ה: