עץ יוסף על ויקרא רבה לג:ב

הה"ד והנה ה' נצב כו'. משום דדעת המדרש לפרש אל תונו איש את אחיו באונאת דברים כדפרשתי לעיל מייתי סייעתא מהנך קראי לחומר עון זה. דלא תימא אונאת דברים לאו מילתא היא דליזהר עלה קרא:

על שורא דאוניתא. פי' על חומה של אונאה. כלו' שעון אונאה גדול כחומה וה' עומד ליפרע מזה. ודריש חומת אנך לשון אונאה. ודריש ובידו אנך לשון חובות ושטרות. והכוונה שתופס שטר חוב בידו. האונאה כתופס שטרו בידו ליפרע מחובו. ומה שדרש אנך תניין שלא כאנך ראשון. מדלא קאמר וכן בידו ולא היה צריך להזכיר עוד אנך:

ודכוותה ויקם מלך חדש. כלומר כי היכי דנצב על חומת אנך דרשינן שנצב לדין ליפרע. הכי נמי ויקם מלך חדש ענין התעוררותו כנגד ישראל. וס"ל כמ"ד לא מלך חדש ממש אלא שנתחדשו גזרותיו. ודריש הכא ויקם על ההתעוררות:

ודכוותיה ויאמר ה' אלי. זה ט"ס וצ"ל כדאי' בילקוט ודכוותיה צלמא דכן רב כבעל חוב שעומד ושטרו בידו. ויאמר ה' אלי כו' וה"פ דמה שנאמר התם קאים לקבלך היינו היותו מתקומם ומתעורר כנגדו. והרמז שהמלכיות הנרמזים בצלם הם מוכנים ליפרע מעונות ישראל. והא דויאמר ה' מה אתה הוא מסיים דרשא דקרא דעמוס:

זו סנהדרי גדולה. כלו' שראה שה' נצב לדין על ישראל כעומד לפני סנהדרין למשפט:

אלא אנאכה כך אמר הקב"ה אנככם אני. פי' השתא מפרש אנך בדיל כפירוש המפרשים. אלא דקאמר דאתא למימר שכמו שקיום היורה ע"י הבדיל שמתיכין ושפין אותה מבפנים כי לולי זה ישחת נחושת באש ובתשמיש היורה. כן ה' מתקן את ישראל ע"י יסורים כבדיל כדי שלא יפסדו בעולם בעונם ויהיו קיימים לעתיד [יפ"ת] והערוך גרס אלא נכה ופירש המוסיף הוא ענין הכאה. וע' במת"כ. והרד"ל כתב וז"ל החומה הזו אינה מעמידה אלא אנכה כצ"ל ועל חומת אנך קאי וכתרגומו שורא דדינא. וכן סיפיה הנני שם אנך בקרב עמי ישראל ומפרש כמו החומה שמעמידין אותה ע"פ אנך שהוא קו חוט המשקולת הבנאים שתהא שוה ואם דבר יוצא בעקום מהאנך חותכין אותו ליישרו והוא סבת עמידתה וקיומה. כן ישראל כל קיומם שילכו בדרך ישר וכשיוצאים ומטים מני דרך ויעקשו דרכם צריכים לעונשין עד שישיבום אל דרך הישרה עכ"ל:

אבל לע"ל לא אוסיף עוד עבור לו. פי' לא אוסיף עוד להיות עובר ומתעבר ולריב עמכם: