עץ יוסף על ויקרא רבה ג:ג

יעזוב רשע דרכו. בעי לפרש מ"ש נפש במנחה לרמוז שסליחת עשירית האיפה ויתור. שויתר הקב"ה משלו כדבסמוך ולהכי מייתי האי קרא דדריש לה אכי ירבה לסלוח ואיידי דמייתי קרא דריש ליה כדרך המדרש. ודרש נפש ל' ויתור ורבוי:

עיוה"כ דמצות וידוי יוה"כ עם חשכה אבל אמרו חכמים מתודה קודם אכילה שמא תטרף דעתו עליו מחמת הסעדה כדתני בפרק יוה"כ:

כל רע שעשיתי אשר עשיתי:

מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו ר' יצחק וריב"ח כו' ומדביקן זה לזה. ואל אלהינו כי ירבה לסלוח ריב"ס בשם כו' זו עשירית האיפה רבנן ורשב"י כו' אף אלה האמור להלן עשירית האיפה. נפש כי תקריב כצ"ל [רד"ל]:

ר"י וריב"ח כו' הוקשה להם מה שאמר וישוב אל ה' וגו' וכי כל מה שאמר עד עתה אינו השבה לה' שישוב אל ה'. לכן קאמרי הני השלמים שכונת הפסוק כך הוא יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו. ואל יחשוב הרשע לומר מה יועיל לי כל מה שאעשה אחר שהרבתי לפשוע ולמרות פני עליון. כי ידע הרשע שאם יעזוב דרכו ויטהר מחשבותיו אז בוודאי ישוב אל ה' כבראשונה ור' יצחק אמר כאדם שהוא מלחים [פי' מחבר] שתי נסרים ומדביקן זה לזה. ופי' המשל לומר כי כמו ב' נסרים שרוצה האדם לדבקם ולזווגם זו בזו. המעכב בזה הוא הקשרים והמותרות שיש בזו ובזו. מה עושה האומן מלחים במעצד וברהטנים אלו הקשרים ואח"כ מדבקם כן האדם האלהי' עשה אותו ישר וכאשר הוא כן הוא דבק באלהים שהוא יצרו. וכאשר יחטא ח"ו העונות והפשעים הם קשרים ויתרונות ומותרות מפסיקין ואינם מניחים לאדם להדבק בקונו הה"ד עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם. וכאשר יחתוך האדם אלו הקשרים וישליך נעשה ישר אין דבר מפסיק בינו לבין קונו כי בזה מסיר הכעס ממנו יתברך והוא שב על עבודתו. הרי הנסרים שוים. בא ר' יוסי ופי' עוד הענין והפליא להגדיל מעלת הבעל תשובה. וזהו שהוא ית' ברא עולמו וצדיק הוא יסוד עולם. וראה מה שאמר התנא בעשרה מאמרות כו' וא"כ נמצא הוא יתברך והצדיק שותפים בבריאתו של עולם. ולכן המשיל למלחים ב' כרעי המטה שא"א בלא חברו לקיים המטה כך הקב"ה כביכול והצדיק מקיימים העולם [מהר"מ אלמשנוני]:

כל הכפרות משום דאמר במה אדע. והשיבו ה' בכפרות שאני נותן לבניך וכדלעיל בב"ר פ' מ"ד. לכן הראה לו כל הכפרות חוץ מעשירית האיפה אע"פ שגם היא באה לכפרה לפעמים. אבל שאר קרבנות שאינם באים לכפרה לא הו"ל טעם להראותם לו:

כל הכפרות הראה לו היינו קחה לי עגלה משולשת וכו' כדלעיל בב"ר:

רשבי"א אף עשירית כו' אף לרשב"י לא נאמר לו אלא ברמז:

אף הקב"ה ויתר לנו סליחה אחת משום דק"ל לשון ירבה. דבסליחה א' יסלח הכל. ואם במה שחטא ונסלח לו ושוב חזר וחטא ונסלח לו פעם אחר פעם. לא שייך לשון רבוי רק לשון כי יתמיד לסלוח או יוסיף וכיוצא. לכן פי' שהוא מה שהרבה והוסיף בתורה מין סליחה אחד על הראשונים שהיו בזכות אברהם. אבל עשירית האיפה לא הספיק זכות אברהם שיתכפרו ישראל בדבר קל כזה. רק היה ויתור מהקב"ה שממדת טובו נתן נמי סליחה זו (יפ"ת). ואתיא כרבנן שעשירית האיפה לא הראה לו ולא כרת ברית עליו. ולכן קרא להי ויתור משלו (רד"ל):