עץ יוסף על ויקרא רבה ג:ב

יראי ה' הללוהו כו'. אגדה זו ס"ל נמי דמ"ש נפש במנחה מפני שיש בה רצון גמור כדעת האגדה הקודמת. אלא דס"ל שטעם הרצון בכאן משום דהויא מנחת עני ירצה ה' בה טפי. ולהכי מייתי כי לא בזה ולא שקץ ענות עני שה' הופך פניו לעני כדבסמוך. ואיידי דמייתי האי קרא מפרש ואזיל יראי ה' הללוהו דכתיב מקמיה:

אלו יראי שמים כמשמעו:

אם באים כו' לישנא קלילא הוא דודאי באין אלא כלומר לא תימא דאנטונינוס לא היה גר צדק. קאמר שאם יש חלק לג"צ לעתיד. כ"ש לאנטונינוס דהוה ג"צ גמור [יפ"מ פ"ק דמגילה]:

ומה ת"ל כל זרע כו' דבשלמא אי יראי ה' היינו כהנים וזרע יעקב לוים וזרע ישראל כמשמעו כדמפרש בשוח"ט ניחא דצריכי. אבל אי יראי ה' ג"צ מה ת"ל תו זרע יעקב וישראל הא במכ"ש אתו. ומשני דזרע יעקב איצטריך לעשרת השבטים לאשמועינן שעתידין לחזור. לאפוקי מר"ע דקאמר אין עתידין לחזור כדאית' בפ' חלק. וזרע ישראל איצטריך לשבט בנימין והיינו אנשי הגבעה דסד"א דאין להם חלק לעוה"ב שחטאתם כבדה מאד במעשה פלגש בגבעה ועוד שגרמו לאבד כמה אלפים מישראל (יפ"ת):

שבא באחרונה ולהכי רמיז ליה באומר זרע ישראל טפי משאר שבטים. דמשמע מי שכבר נקרא אביהם ישראל כשנזרע. ואין זה אלא בנימין שנולד אחר שנאמר לו לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל:

לא אצל העשיר מייתי ראיה מדיין שאף שאסור לעשות כן מ"מ העשיר יותר מוחזק בכשרות מהעני כמ"ש ופן אורש וגנבתי. ולכן ידקדק הדיין מאד בטענת העני יותר מבטענות העשיר. אמנם הקב"ה אינו נמשך אחר חזקת העני ואף שהוא ג"כ עני במצות ומע"ט אלא חפץ לצדקו מאחר שתפלתו זכה:

גזר תעניתא כדי שירד מטר:

נחת מטרא ירד מטר: