עץ יוסף על ויקרא רבה כד:ז

משל למלך כו'. דק"ל מאי קדושים תהיו כי קדוש אני כי מי יוכל להיות קדוש כמוהו. והתשובה לזה כפי המשל הראשון דענין הקדושה רמז אל הקיום והנצחיות ע"ד שאמרו גבי קדוש יאמר לו מה קדוש לעולם כו'. והכוונה שע"י דביקת ישראל לה' יהיו חיים וקיימים כמוהו. וזהו משל הפרקסין שישראל דבקים בה' ולכן יהיו חיים וקיימים כמוהו יתברך. וכפי המשל השני התשובה לזה שעניינו שילכו בדרכיו וכדלעיל מה אני פרוש כו' וכמשאחז"ל אחרי ה' תלכו וכי אפשר כו'. והמשיל לכהן גדול שהוא במעלה נגד החלוני מ"מ כשהולכים בדרך אחד הם דומים יחד. כן הדמיון בין ישראל לה':

איפקרסין. לבוש שהוא פתוח על כתפו וכשהוא לובשו קושרו [ערוך]. וע' לעיל פ"ב:

חלוני. פי' זר. וזר לא יאכל ת"א וחלוני לא כו'. כן הוא גירסת המת"כ והמעריך. אבל גירסת היפ"ת חנוני. וכן גירסת הילקוט:

מהו להצילך. דאי הצלה ממש מאי אתא למימר הא עדיפא מינה קאמר לתת אויביך בידיך ופשיטא שינצל. ומשני להגן עליך להיות צל כו' פי' שיגן עליך מן היסורים שלא ינוכה מזכיותיך בנצוח האויבים וילקה במקום אחר אלא ה' מגן לך: והיינו לפנים משורת הדין בשביל שתהיה פרוש ביותר כדמסיק ערות דבור:

כד"א ונצלתם. ויהיה להצילך כמו להציל לך. כמו שאל אביך ויגדך שפירושו ויגד לך:

ערות דבר. שאי אפשר לפרש דבר ערוה ממש מכיון דכתיב והיה מחנך קדוש כי אין הקדושה פרישת ערוה לחוד אלא בהרחקה יתירה דהיינו אפילו נבלות הפה ולשון הרע. ע' ספרי תצא פיסקא רנ"ד וע' שבת דף ל"ג דדרשו על קרא דעל בחוריו [שהן עיקר בעלי הכח והגבורה למלחמה] לא ישמח ה' וגו' שמסלק השכינה. וע' בירושלמי פ"ק דתרומות ובבלי ב"מ דף קי"ד: