עץ יוסף על ויקרא רבה כד:ו

מפני מה נסמכה כו'. משום דפרשת עריות נאמרה לישראל בזמן המתאוננים דכתיב וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו ואמר במס' שבת על עסקי משפחותיו. להכי הקשה למה נכתבה פה פרשה עריות. לגבי מתאוננים ה"ל לכותבה וע' בענף:

כי איש אלהים קדוש הוא. וכדמפרש לקמן ר' איבון. ומאי דמייתי הה"ד ויגש גחזי כו' דברי הספר הם. אבל האשה לא בשביל כך ידעה עתה שאינו קדוש. כי לא ידעה עדיין שתצטרך לבא אליו ויגש להדפה [מת"כ]:

ואין משרתיו קדושים. ובברכות פ"ק גרס הוא קדוש ומשרתו אינו קדוש:

שדחפה בהוד יפיה. כצ"ל משום דלפי פשוטו מלשון דחיפה לכתוב לדחפה. ומדכתיב להדפה. לכן דרשו בהוד יפיה נוטריקון. וגם אינו יוצא מידי פשוטו שדחפה. ולכן אמר שדחפו בהוד יפיה. ואפשר שדייק גם ממלת הגשה. מפני שלשון הגשה מורה על דבר שהוא בלתי ראוי או מפני יראת הכבוד כמו ויגש אליו יהודה. או מפני שהדבר בעצמו אינו ראוי. ולכן דרשו ממלת הגשה שהיה במקום הבלתי ראוי. כי כל כוונתו היה לנגוע בה. ועשה עצמו כאילו דוחפה ובברכות פ"ק אי' שאחזה בהוד יפיה:

שלא הביט בה. וזהו גדר ערוה שעינא ולבא תרי סרסורי דעבירה הם:

על סדין שלו. וזה לשון הגמרא סדין של פשתן הציעה לו על מטתו ולא ראתה קרי עליו:

אמתיה. שפחה שלו אמה עבריה:

אנא הוינא כו'. אני הייתי פורש ומציע המטה של אדוני ומימי לא ראיתי דבר רע. ר"ל קרי על כליו של אדוני. ובירושלמי דפרק חלק גרס הוינא משזגע ופירושו מכבסת:

למנוי. לכליו של אדוני. ר"ל סדיניו ומצעיו:

שאתה מוצא גדר ערוה כו'. כי עיקר החומריות נובע מחטא זה הבאה מחומר ותאוותו. והוא היפך הקדושה הנפשית הנטהרת מעניינו החומר ותאוותיו: