עץ יוסף על ויקרא רבה כג:יא

שלשה הם שתקפן כו'. איידי דמייתי לעיל ג' שברחו מן העבירה מייתי נמי ג' שנזדמנו בשבועה דיוסף חד מנהון:

יוסף דוד ובועז. מה שהקדים דוד לבועז כתב בעל שורש ישי מפני שסדר זה תורה נביאים כתובים:

כלום המקרא חסר וחטאתי לה' כו'. ר"ל דאין לפרש וחטאתי לאלהים הוא לשון אדנות כלומר וחטאתי לאדני. דא"כ מאי מקרא חסר שלא יכתוב כלל הך תיבה לאלהים הלא בלאו הך תיבה נמי יהיה מובן שקאי וחטאתי על האדון שנכתב ברישא הן אדוני לא ידע וגו'. אלא ע"כ צ"ל דפירושו לאלהים יתברך. א"כ היה לו לומר וחטאתי להוי"ה שזה לשון ברור שקאי על הקב"ה. שבשם זה לא יכונה ע"ז. אבל השם אלהים יכונה גם בע"ז. וא"כ איך יאמר סתם לאלהים בדברו עם אדנותו כאלו מוסכם ביניהם מי הוא אלהים. והלא היא מכחשת ואומרת ואיננו. ואין פניה רק בע"ז. אלא ודאי לא אמר לה אלא וחטאתי ומלת לאלהים באנפי נפשה שישבע ליצרו באלהים. ואמר לאלהים אני נשבע שאיני חוטא [שכן הוא הנוסחא האמיתי לאלהים איני חוטא] ואיני עושה הרעה הגדולה כו'. שעל לשון שבועה אין צריך רק רמז שבועה והדבר מובן. כמו חי דדוד ובועז אע"ג דלא מפרש למילתא סגי. שהוא מובן מן הענין שעוסקים בו. דלא גרע מידות נדרים:

למי נשבע. מה שדרשו חי ה' דדוד לשון שבועה בלתי דבק עם כי י"י יגפנו כו' הוא מיתורא דקרא דכיון דדוד הוא המדבר מתחלה ויאמר דוד אל אבישי אל תשחיתהו. ולא ענהו עוד. א"כ ויאמר דוד תו למה לי. על כן אמר כי יש פה מדבר אשר אליו ישוב דבר ויאמר דוד. ועל כן אמר שזה כנגד היצר או כנגד אבישי ששנה באולתו [שורש ישי]:

ר' יודן ור' חמא כו'. איכא בינייהו דלרבי יודן נשבע אחר שכבר קטרגו יצרו. ולרבי חמא נתחכם וראה את הנולד וירא שמא יקטרגנו היצה"ר וקדם ונשבע. ומלבד כחו על יצרו מצד צדקתו אמצו וחזקו עוד בשבועה [יפ"ת]. מזה נראה שטעות נפל בספרים לקמן א"ר חנינא גבר כו' אלא צ"ל א"ר חמא גבר כו'. או דכאן צ"ל ר' יודן ור' חנינא:

את פנוי כו'. קשה כיון דהיצה"ר מפתהו שיקדש אותה בביאה. ומכיון דהיא פנויה מה לו אם הוא פנוי ומבקש אשה או לאו. וי"ל משום גואל קרוב ממנו סד"א דאית הכא שמץ עון שנוגע בחלק חברו. לזה אמר לו יצרו דבנדון כזה הוא הקודם מכיון דהוא אין לו אשה וטוב יש לו אשה ובנים. וטוב לרות להגאל ע"י בועז משתגאל ע"י טוב: