עץ יוסף על ויקרא רבה כג:י

שלשה הם שברחו כו'. מייתי ליה הכא משום דמפרש אני ה' ששמו משותף עם הבורח מן העבירה:

ושתף שמו עמהם. והא דלא שתף ג"כ שמו בבועז שברח ג"כ מן העבירה יש לומר דבועז לא חשיב כל כך בורח מן העבירה דהא אפשר ה"ל בהיתר שהוא פנוי והיא פנויה ויכול לכנסה בהיתר לאשה. וה"ל כמי שיש לו פת בסלו שאין יצרו תוקפהו. עוד יש לומר דאין כחו כ"כ דלא הוה אלא פעם אחד משא"כ ג' אלו דהוה ימים רבים:

יה מעיד עליו. ולא ס"ל כדאמר בסוטה דבא גבריאל ולמדו ע' לשון ולא הוה גמיר עד שהוסיף לו אות אחת משמו של הקב"ה:

במשיכלא. לפי ענינו כאן הוא מכסה כלי משי:

שמו מעיד עליה. וה"ק ותכסהו ובכל זאת שמי מעיד עליה שלא נגע בה אע"פ שקרבה אצלו וכסתהו. ועיין מ"ש בתנחומא סדר בראשית סי' י"ב בענף:

שמי כה. כמו פה וכאן:

מי נסיב כו'. שבנשואיה כתיב פלטי ובנתינתה לדוד כתיב ויקחיה מעם פלטיאל:

שלא נגע באשת דוד. שנתקדשה לו בערלות פלשתים. ושאול שנתנה לפלטי טועה היה דסבור שאין ממש בקדושיו כדאמר בסנהדרין פכ"ג ע"ש ופלטי ידע דהוו קדושין ונזהר. ומ"מ נשאה במצות המלך. אי נמי דואג הטעה את שאול להתיר אשת דוד כדלעיל בב"ר פ' ל"ב: