עץ יוסף על ויקרא רבה כג:יב

הה"ד ועין נואף כו'. אני ה' דכתיב בתר כמעשה ארץ מצרים קאי ובעי למדרש אני ה' המפרסמו. ולהכי מייתי האי קרא דדריש ביה שי"י צר צורת העובר כצורת הנואף בשביל לפרסמו. ואיידי דמייתי ליה מפרש קרא כולה כדרך המדרש:

נואף בעיניו כו'. פי' אלא אפילו נואף בעיניו שהוא מסתכל בעריות וזן עיניו ממנו נקרא ג"כ נואף:

שנא' ועין נואף. דאל"כ עין למה לי. ונואף שמרה נשף מבעי ליה:

אימתי ערב בא. הוצרך לפרש דנשף דהכא היינו ערב דומיא דבנשף בערב יום. משום דזימנין דנשף הוה צפרא כדאי' בריש ברכות:

זה הקב"ה. והיינו וסתר פנים ישים שר"ל היושב בסתר יצייר הפני' לעובר בדמות הנואף:

קטורין. קשרים [רד"ק] והערוך פי' מלשון ציורים וצורות:

בדמותו. בצלמו:

לפרסמו. שהכל יראו שזה זנה עמה:

זה זן ומפרנס. שהבעל מפרנסה בימי עיבורה ועם היות העובר מזרעו וכל מ' יום נתעסק בצורתו. וכשבא עליה הנואף אחר מ' יום חוזר ומהפך הצורה בדמות הנואף כדלקמן. וזהו עושק שמכיון שהבעל הוא שמפרנסה ראוי לחוש לזרעו ולא לזרע הנואף:

אלא כי תמאס. כלומר ולא עוד אלא כי תמאס כו'. וכן אלא על עצת כלומר ולא עוד אלא ועל עצת רשעים הופעת. וכמוהו רבים במדרש:

ראוי אתה לפייס. פייס פירושו חתיכי אדמה וצרורות וטיט יבש שנעשה כאבן [ערוך]. וכלומר שא"ל הקב"ה ראוי אתה להיות מוכה באבנים וצרורות על מאמרך זה אלא מה דעתך שיהיה אומר כאשר אמרת העיני בשר לך לכפור בהשגחתי. ולכן ראוי לעמוד אפילו בדבר פחות זה לפרסם השגחתי. שפירש העיני בשר לך טענה על סילוק הידיעה האלהית מהעולם. באומר שאין ידיעה בפרטים אלא ע"י חושים היולאניים והי"ת הנקי מזה איך ידע בענייני פרטי המציאות. ואם תאמר איוב היכי קאמר תרתי דסתרין. דבאומרו הטוב לך כי תעשוק קורא תגר על פרטיות ההשגחה בדברים ובאומר העיני בשר לך הוא כופר בהשגחה. הא לא קשה דלדברי חביריו הוא דהוה אמר הטוב לך כי תעשוק:

יוצר. אומן כלי חרס:

ביצת כו'. עגולים של טיט שעושים ממנו כלים:

ועשאו כלי. אותו ביצה שמצא אצלו:

בפניו. על פניו:

כך אמר הקב"ה. כצ"ל:

כחו של יוצר. דרש צור כמו צייר:

נתחלף. פי' חלף הלך לו מן העולם כלומר מת. וכן הוא בסדר נשא בהדיא:

אצור. אצייר:

יו"ד זערא כו'. יו"ד של תשי ואין דוגמתה במקרא. גם זה רמז לתשות כח ה' כביכול שהיו"ד תחלת שמו לרמוז כי כביכול נותן חולשא בשמו יתברך אשר בו יצר עולמו:

כל עוברי עבירות. במה שבין אדם לחבירו קמיירי. כגון גזלות וחבלות וכיוצא:

ברם. אבל אמנם:

מי מפסיד הקב"ה. והיינו צור ילדך תשי כלומר הוא לבדו נעשה תש:

הוא מאבד סמניו. שנפסל הזרע שי"י מצייר ממנו הולד כסימני היוצר. שנתרחק מקהל ה':