עץ יוסף על ויקרא רבה ב:ו

אף הכתובים חלקו כו' קשה דמשמע דאיכא רבותא בכתובים מהקב"ה גופיה. והא מכיון דהקב"ה בעצמו חולק להם כבוד כדלעיל לא יהא כח הכתובים יפה מכח ה' שלא יחלק להם כבוד. ועוד דלעיל נמי כתובים היו כי מה שנזכרו ה' פעמים בפרשה אחד המה בכתובים. וי"ל שהחדוש שאצ"ל מה שיחלוק הקב"ה כבוד במאמרו לשבחם. אלא אפילו מתוך שינוי הכתובים נראה כבודם. דאית הכא רבותא משני פנים. הא' שיהיו הכתובים בלתי מדויקים בלשונם שהראוי להשוות מדת הלשון בכולם כאחד. ועכ"ז מפני כבודם אינו חושש. ועוד שבענין המצות ראוי שיכתבו הדברים כראוי למצוה ולא בשום שינוי שיבא לטעות. ומכיון דבאמרו אדם כי יהיה סתם אפשר יובן כל אדם אפילו נכרי והוא שקר כי אין הדין רק בישראל. לכ ה"ל למימר מכם. ועכ"ז משום כבוד ישראל לא קאמר הכי [יפ"ת]:

תרתין שטין פי' שיטות. כלומר שמועות מזה הענין:

אלה יעמדו על הקללה ר"ל שר' ברכיה הוסיף לומר דאף מקרא דקללה ילפינן דחלק להם כבוד. דנהי דלא מצי למימר לקלל את העם מיהו המ"ל אלה יעמדו לקלל סתמא. אלא דאתא למימר דצדיקים יעמדו על הקללה לכבשה. וזה כבוד ואהבה לישראל שישנה ה' גזרתו מפניהם. ע"ד צדיק מושל יראת אלקים שאחז"ל הקב"ה גוזר גזירה והצדיק מבטלה [יפ"ת]: