עץ יוסף על ויקרא רבה ב:ז

א"ר ברכיה אדם זה אדה"ר א"ל הקב"ה לישראל יהא קרבנך דומה. כצ"ל [יפ"ת] ודייק דאדם דכתיב הכא הוא אדה"ר מדלא קאמר איש כי יקריב כמו ויקחו להם איש שה. וכן בכמה דוכתין ש"מ דרמיז אאדה"ר:

לקרבנו של אדה"ר דמותיטב לה' משור פר ילפינן שהקריב אדה"ר ששור כדאמרינן פ"ק דע"ז יום שנברא בו אדה"ר כיון ששקעה עליו החמה אמר אוי לי שמא בשביל שסרחתי עולם חשך בעדי וחוזר לתהו ובוהו וזו היא מיתה שנקנסה עלי היה יושב ובוכה כל הלילה. כיון שעלה עמוד השחר אמר מנהגו של עולם הוא. עמד והקריב שור שקרניו קודמות לפרסותיו שנא' ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס ברישא מקרין והדר מפריס. דאמר מר כל מעשה בראשית בקומתן נבראו שור עם קרנותיו מגודלים. וכיון שיצא ראשו תחלה נמצאו קרנותיו קודמות לפרסותיו. ואמר דוד ותיטב לה' תפלתי משור שביום שהיה שור דהיינו אותו יום שנולד כדכתיב שור או כשב או עז כי יולד. והיה עשוי ונגמר כפר שהוא בן שלש שאפילו מקרניו לא חסר כדמפרש מקרין והדר מפריס. כן פרש"י שם. והיינו דקאמר הכא ואם עשית כן ותיטב לה' משור פר לומר דעדיף מקרבן אדה"ר כמו שמפרש לקמן בסמוך:

ומן החמסים חמס היינו דיהיב דמי ושקיל בע"כ כדאי' בפרק הכונס. ואע"פ שנתן דמיו לכתחילה לא יקריב. ובדיעבד כשר:

ואם עשית כן ותיטב לה'. שהיה קרבנו של אדה"ר כדלעיל. וזה שלך עדיף אחר שאין הכל שלך והיה אפשר לך להביא מן הגזל ולא הבאת אלא משלך. אבל אדה"ר שהיה הכל שלו אין להחזיק לו טובה כל כך. ואע"ג דהאי קרא ותיטב לה' וגו' תפלת דוד הוא כמו שזכרתי לעיל בשם רש"י וא"כ היכי רמיזא הא דקאמר ואם עשית כן כו'. י"ל דיליף בג"ש נאמר כאן לה' ונאמר להלן ותיטב לה'. והא דדברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן. היינו לענין דינא [יפ"ת]: