עץ יוסף על ויקרא רבה ב:ה

מעפורת פי' הערוך בגד צמר שמתעטפים בו בארץ פלשתים. וי"א סודר שמעטף ראשו וכשמגלח מניחו על ברכיו שיפול שם שערו. ובעלי מקרא מפרשין אותו אחד ממיני מסוות. והוא מה שמכסים הראש עם הפנים והכל מכוסה זולת העינים לבדהן:

ה' פעמים והיה מספיק בפעם הראשון ואח"כ בכנוי דהמ"ל לעבוד עבודתם ולכפר עליהם ולא יהיה בהם נגף בגשתם. אלא שמחבתם מעלה שמם על פיו כל זימני:

משל למלך כו' רשב"י בא לתת טעם לרבוי המצות לישראל שהוא לאהבתו אותם ולזה ישגיח בכל צרכי שלמותם כמלך המצוה על כל צרכי בנו יחידו:

משל לאחד כו'. הכוונה שמפני שמשה היה מרבה לספר בשבח ישראל לפני הקב"ה להליץ בעדם. וכמו שאמרו בש"ר פ"ל שנתן נפשו על ישראל. לכן המשילו למי שהיה עושה העטרה מעצמו. אלא שה' הוסיף להזהירו לתוספת בעלמא כעובר באקראי ומזהיר לעשות העטרה. שהוא היה עיקר מתחלה:

זמרגדין פי' בלשון יוני ורומי מין אבן יקרה והיא ירוקה [מוסף הערוך]:

ויאמר לי עבדי אתה אע"ג דקרא בנביא משתעי. מ"מ מכיון דקאמר ליה ישראל אשר בך אתפאר משמע שמתפאר בישראל וקאמר ליה לנביא שיתפאר בו כבכל המון ישראל שהוא שקול ככולם. או ששבחו להיות מזרע ישראל: