עץ יוסף על ויקרא רבה יד:ב

אשא דעי כו' משום דק"ל לימא אשה כי תלד זכר. לכן בעי לתרוצי ע"ד הדרש שרמז לחסד ה' בזרע שמטפה של לכלוכית נותן נפש שלימה לאביו. וחסד עם התינוק בהיותו כזרע בבטן אמו שמאיר לו שם ושוב מתירו משם. ומשום דעל כל האי מתפרש ולפועלי אתן צדק כדלקמן נקט האי קרא. ואיידי דמייתי ליה מפרש ליה ברישא באנפי אחריתי כדרך המדרש:

משמש שתי לשונות ר"ל הלשון הזה אשא יפורש לשון שירה. כמו ישאו קולם ירונו. ואומר אשא דעי למרחוק אשא קול שירה בשומי דעי להבין מרחוק. וזה על שבחן של צדיקים [האמור בפרשה שם לא יגרע מצדיק כו' וכל המענה] ויהי פי' ולפועלי אתן צדק אתן שבח ואודה צדקתו עם הצדיקים. ויפורש לשון דבור כלו' שאין נשיאות הקול לשירה רק לדיבור דעלמא. והיינו על מפלתן של רשעים שידבר ויודה על הדבר. אבל לא יאמר שירה שאין לשורר על הרעה שנעשה לרשעים אם לא היה לו בזה הצלה. ולפ"ז פי' ולפועלי אתן צדק שיצדיק דינו [יפ"ת]:

על הרחוקים שנקרבו שיטה אחרת היא זו. דלרבי מאיר דמיירי בצדיקים ורשעים יתפרש רחוק מעבירה או רחוק מה'. אבל השתא מפרש ליה על בעלי תשובה שהיו רחוקים מהקב"ה ונתקרבו. ולפ"ז השירה לה' שפושט ידו לקבל שבים ובילקוט איוב הגי' נאמר על הרחוקים ואמרי לה על הרחוקים שנתקרבו:

א"ר נתן מחשבין כלו' מעיינים ונותנים מחשבתם באברהם שבא מרחוק. והיינו אשא דעי למרחוק ועל זה לפועלי אתן צדק והודאה. והיינו על שענהו ה' שם בהר המוריה שנאמר עליו מרחוק. א"נ ההודאה היא על מה שהקריבו ה' והדריכו לא"י כאומרו מי העיר ממזרח:

וא"ר ר"ח ב"פ מחשבין כו'. לר' חנינא העיון וההודאה על מה שקרבנו ה' לעבודתו אחרי היותינו רחוקים ממנו במצרים:

א"ר חגי דברים כו' לר' חגי ההודאה והעיון על הקריבו אצלינו הדברים הרחוקים כגשמים ורוחות:

מהלך ת"ק שנה כו' כי כן השיעור מהארץ עד לרקיע הראשון:

מנגבן מייבשן:

אם אליהו אמרו כו'. ר"ל מה שאמר שישים דעתו למרחוק כדי להודות לה' על פעולותיו אפי' לא יאמר זה רק מאליו הוא שבח. כי בחכמתו ישיג הרבה מנפלאות ה' בטבעיות כמו שישיג החוקר ויש בזה הרבה להודות לה'. ומפני שהוא תחלת מענה יש לומר שעדיין אינו מדברי רוה"ק אלא התחלת דבר כנטילת רשות לדבר [רד"ל]. אמנם אם דבר ברה"ק עדיף טפי שמשיג מנפלאות ה' למעלה מהשגת החוקר ועל אלה יגדל כבוד ה' לאין חקר:

ואם ברה"ק אמרו משום דנביא הוה כדאיתא בפ"ק דב"ב. בוודאי דבריו ברה"ק היה שה' העיר את רוחו להשיב את איוב:

לכלוכית טיפה של שכבת זרע:

ומאיר לו שם נר מסיים בס"פ המפלת וצופה מסוף העולם ועד סופו. ויש לפרש דהיינו אשא דעי למרחוק שבנר שכלו צופה בכל העולם וע"ז יתן צדק לפועלו [רד"ל]:

בהלו נרו עלי ראשי ולעיל מיניה כתיב מי יתנני כירחי קדם והיינו ירחי לידה כדאמר בפ' המפלת איזהו ימים שיש בהם ירחים ואין בהם שנים הוי אומר אלו ירחי לידה:

בבית האסורים כו' כך הוולד. וזה מ"ש במענה שם עני יוצא בית האסורים ואם אסורים בזיקים גו' (רד"ל):