עץ יוסף על ויקרא רבה יד:ג

הה"ד חיים וחסד עשית גם כוונת אגדה זו לפרש כי תזריע לחסדי ה' בגוף האדם הילוד שהקב"ה שומרהו מהפלה ומהחמימות והזנתו מהחלב כדלקמן:

שלא יפול וימות וזהו חיים וחסד ויש לפרש שז"ש ופקודתך שמרה רוחי שפקודתך על הטבע היא שומרת רוחי בבטן (רד"ל):

אין זה שבח בתמיה. כי לולי השגחת ה' בשמירתו לא היה מועיל:

בהמה זו מהלכת כו' ר"ל שהבהמה להיות רבוצה גם העובר אפילו בעת תנועתה כרע רבץ ואין מחריד. משא"כ האשה שבתנועתה הולד מתנועע וקרוב ליפול שאינו אלא נתלה באויר:

והולד נתון בתוך מעיה כמין שק זה ט"ס. והעיקר כגירסת הערוך כמין סקיפסטי פי' תיבה מכוסה בל' יוני [מעריך]. והמוסף הערוך כתב פי' בלשון יוני עגלה וצב מכוסה להגן מן הרוח וגשם ושרב:

אין זה חיים שאם אילו ינק ממקום הטנופת היה התינוק קץ ואינו יונק. או האם הוה טריחא לה להניקו בכל עת שלא תגלה ערותה ולפעמים היה מת למעוט מזונו:

בחמין בערוך גרס בקמין. ונראה שהוא אמבטי:

אינו מת בתמיה:

ומעיה של אשה מרותחין וזה נס באשה טפי מבהמה שאין מעיה כל כך חמין מפני שאינה אוכלת ושותה דברים חמין כאשה. ועוד כח הבהמות לסבול החום יותר מהאדם שהוא אסטניס:

והקב"ה משמרו מילתא אחריתי הוא שה' משמרו ג"כ שלא יעשה שפיר כו':

שפיר עור הולד שהעצמות והגידים והבשר נוצרים בתוכו. ושליא היא כמין לבוש שהולד שוכב בתוכה וסנדל היא חתיכת בשר כצורת סנדל:

אם אוכל אדם ואף שהמאכל הולך אל האיצטומכא ובני מעים. והולד ברחם. מ"מ ע"י שהאשה זקופה כובד האיצטומכא היה דוחה את הרחם ודוחה הולד לולי השגחת ה':

קינין קינין מיני חדרים:

פוקין פוקין פי' עגילי בשר כטבעת כמו פיקה של גרגרת:

חבלים חבלים פי' שהתינוק מקושר בכמה חבלים וקשורים. והערוך גרס במקום קינים קינים כינים כינים. ופירושו לשון כנוניות והדרא דכנתא:

במתלתא אמר כו' במשל אומרים בני האדם כשהותר חבל אחד הותרו שני חבלים כשהם קלועים ומגודלים זה בזה ובראשם קשר כשהותר חבל אחד מתוך אותו קשר שני החבלים נמצאים מותרים:

אם היה זכר כלומר כל החסדים הנזכרים עושה ה' עם העובר וביותר עושה עמו חסד אם עשאו זכר ולא נקבה. לכן סמך וילדה זכר לכי תזריע דדרשו על החסדים שעושה השי"ת עם הזרע מתילת זמן העיבור עד סופו (יפ"ת):