עץ יוסף על ויקרא רבה יג:ב

פתח עמד וימודד ארץ כו'. על קרא זאת החיה אשר תאכלו קאי כדמסיים סוף סימן זה. ואגב דריש ליה לכולא קרא:

מדד הקב"ה כו' טעם מדידה זו. לומר שלא יקשה עלינו טעם בחירת ה' עם זולת עם. ומקום זולת מקום. שבחר בישראל מכל האומות ובהר סיני מכל המקומות למ"ת. ובא"י מכל המקומות לקדושה. ובירושלים מזולתם לבנין בהמ"ק וקביעות השכינה. עם היות הכל ביחס אחד אצלו יתברך שהכל מעשה ידיו. וג"כ למה ניתנה התורה לדור המדבר טפי מדור אחר. לכן אמר שכבר מדד י"י בדעתו וראה שאין ראוי אלא כך וכך:

מדד הקב"ה כל האומות ואע"ג דקרא וימודד ארץ כתיב מדריש כמו וימודד יושבי ארץ:

שהיא ראויה לקבל את התורה אלא ישראל. ומדד הקב"ה את כל הדורות ולא מצא דור שהיה ראוי לקבל את התורה אלא דור המדבר. כצ"ל [יפ"ת] וכן הוא בילקוט:

מדד הקב"ה כל העיירות. בילקוט גרסי' מקמי הכי מדד הקב"ה כל ההרים [ר"ל של א"י או של ירושלים וע' ביפ"ת] ולא מצא הר שהיה ראוי שתשרה עליו שכינה אלא הר המוריה:

דמן התיר וממונן התיר. אצטריך למימר תרווייהו. דחד לא אתי מאידך. דלא ידעינן איזה קל ואיזה חמור. שיש אדם שגופו חביב עליו מממונו ויש אדם שממונו חביב עליו מגופו. מש"ה דריש תרתי מויתר גוים כיון דסתמא כתיב הי מינייהו מפקת:

זונין כלי זיין שלהם. היינו ז' מצות. שמעתה לא יקבלו עליהם שכר דהוו אין מצווה ועושה. ועולא ביראה מפרש ואזיל למלתא:

מלחית הולך על גחונו ורובץ תחת משאו. ופי' המלה מגזרת ויגהר עליו דמתרגמינן ואלחית עלוהי:

א"ל את טעין מלחית כו'. הכוונה במליצת המשל שאמר בעל הכלב איני יודע מה לעשות לך. כי הלא ראינו שבין היותך טעונה אתה מלחית וזוחל על גחונך ובין כשאינך טעונה [שכבר הקלתי משאך] גם כן אתה מלחית כבתחילה. על כן יותר טוב הוה לפרוק מעליך גם את הכל [וע' בינה לעתים דרוש ל"ח]:

עמד ופרקן ובגמ' פריך א"כ מצינו חוטא נשכר. ומשני לומר שאפילו מקיימים אותה אין מקבלים עליהם שכר כמצווה ועושה אלא כמי שאינו מצווה ועושה:

ופרקום לישראל אע"פ שבלאו הכי היו לישראל המצות. מ"מ כשפרקום מהם נעשו לישראל שונאים מחמת שנפרדים מהם מכל וכל. וא"כ המצות הם למשא לישראל. ומה שהיה פירוק המשא ב"פ היינו כדאיתא פם' ג"ה שקיבלו עליהם שלשים מצות ופירק מתחלה כ"ג ואח"כ ז':