עץ יוסף על ויקרא רבה יא:ה

זשה"כ עם חסיד כו'. משום דבעי לאתויי הכא הא דא"ר שמואל ב"נ כל שבעת ימי הסנה היה הקב"ה מפתה כו' הה"ד ויהי ביום השמיני. להכי מייתי האי קרא עם חסיד וגו' שר' נחמיה פתרו במשה וס"ל ג"כ שמאמר שלח נא ביד תשלח חשבינן צד חטא במשה עד שענשו ה' עליו כדאכתוב לקמן:

בא"א כיון שבא בחסידות הקב"ה בא עמו בחסידות. בשעה שבא בתמימות הקב"ה בא עמו בתמימות. בשעה שנתברר על עסקיו הקב"ה בירר לו עסקיו. ובשעה שבא בעקמנות הקב"ה בא עמו בעקמנות. אימתי בא בחסידות כו'. אימתי בא בתמימות כו'. אימתי נתברר על עסקיו בשעה שאמר ואנכי הולך ערירי מה כתיב תמן לא יירשך זה. אימתי בא בעקמנות בשעה שאמר במה אדע כי אירשנה כו'. כצ"ל לפי דעתי. וע' בשוח"ט מזמור י"ח וכן אי' בפייט מוסף דר"ה ועל נאמו במה אדע נידון בקו ידוע תדע. וכן אי' בסוף סדר שמות ואם בשביל שאמר אברהם אבינו במה אדע כי אירשנה ואמרת לו ידוע תדע כי גר יהיה זרעך א"כ הרי עשו וישמעאל מבניו כו':

אל נא תעבור דאע"ג דעוסק במצוה פטור מן המצוה. עשה לפנים משורת הדין להקבל פני אורחים אע"פ שהיה מקבל פני שכינה. ועוד דבלאו הכי היה פטור מהכנסת אורחים שהיה בצער מילתו דיום שלישי היה ומצטער פטור ג"כ. ולכן עשה לו י"י ג"כ לפנים משורת הדין להמתין לו כדר' סימון:

תקון סופרים ר"ל שבאמת השכינה היתה ממתנת לאברהם שהרי כתיב וירא ה' אל אברהם הרי שהשכינה באת אצלו ואמר לו זעקת סדום ועמורה וגו' והו"ל למימר וה' עודנו עומד וגו'. אלא שהכתוב תקן הדבר מפני הכבוד כסופר זה שמתקן דבר מה:

במשה בשעה שבא בחסידות הקב"ה בא עמו בחסידות בשעה שבא בתמימות הקב"ה בא עמו בתמימות. בשעה שנתברר על עסקיו הקב"ה בירר את עסקיו. בשעה שבא בעקמוניות הקב"ה בא עמו בעקמוניות. אימתי בא בחסידות כו' אימתי בא בתמימות כו'. אימתי נתברר על עסקיו בשעה שאמר ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם. מה אמר לו זה שמי לפי שעה אהיה אשר אהיה. אימתי בא בעקמנות בשעה שאמר לו ועתה לך כו'. כצ"ל לפי דעתי. וכדאי' בש"ר פ"ג אלהי אבותיכם שלחני אליכם אותה שעה נתברר משה על עסקיו כו'. וברבה סוף ס' שמות אי' עתה תראה וגו' במלחמת פרעה אתה תראה ואין אתה תראה מלחמת ל"א. וע' בשוח"ט מזמור י"ח:

בשעה שאמר הראני כו'. נראה דהיינו חסידותיה שרצה ללמוד מטוב מדותיו להתחסד. וי"י נהג עמו בחסידות להראות לו נפלאות מכבודו ואמר לו אני אעביר כל טובי על פניך. והיינו מה שעבר על פניו ויקרא י"י י"י אל רחום וחנון. ומשם למד חסידות טפי ע"ד שאמרו והלכת בדרכיו מה הוא חנון אף אתה חנון כו':

מדוע לא יבער הסנה כו'. והשיבו ה' מפני ששכינת כבודו שם אז בא משה בתמימות. והיינו במה שהסתיר פניו מהביט. וענין התמימות לפי זה הוא תמימת הדעת. היינו שלא העמיק לחקור על מראה השכינה ההיא איך היא. אלא ירא והסתיר פניו. ומה שה' בא עמו בתמימות היינו מה שנתן שכרו. שבשכר ויסתר פניו זכה לדבור פנים בפנים כדלעיל ש"ר פ"ב. וזה דרך תמימות שלא דקדק ה' עמו אם ראוי למעלות אלו אלא חננו במדרגות גבוהות כהנה: