עץ יוסף על ויקרא רבה יא:ד

פתר קריא באוהל מועד. משום דקשה למה לא נקרא אהרן לעבודה עד יום ח'. שבכל הז' היה משה מכהן בעבודה. וקאמר ראב"כ שזה היה כענין מנהגו של עולם שאין מזמינים את האורחים אלא אחר תיקון הבית והסעודה שיהיה הכל מתוקן לפניו. ולכן לא נקרא אהרן עד שהיה ענין הבית נגמר. וכן ענין הסעודה הנעשית שם. כי הקמת המשכן לא נשלם עד יום השמיני. שכל ז' ימי המלואים היה משה מעמידו ומקריב קרבנותיו עליו וחוזר ופורק כדאי' בת"כ. על זה אמר כאן חכמות בנתה ביתה זה בצלאל כו' פי' שה' בחכמה בנה הבית הזה ע"י בצלאל שנתן בו חכמה. והחכמה האלהית גזרה שתהיין עמידות הבית ז' פעמים קודם יום השמיני. והיינו חצבה עמודיה שבעה כלו' קצבה שהקמותיה יהיה ז'. ואף שאנו לא נדע ולא נשיג טעם לדבר הזה. שכמו שהבנין היה על ידי חכמתו יתברך הנעלמת. כן הדבר הזה. וענין הקרבנות ר"ל ידיעת הקרבתם לאהרן לא נגמרה עד עבור ז' ימי המלואים כי בהם למד מעשה הקרבנות והנסכים וסדור לחם הפנים ממעשה מרע"ה. ואחר שנשלמה הידיעה הזו כשולחן ערוך לפני אהרן אז נקרא לכהונת העבודה כקריאת האורח אחר תיקון הסעודה. וז"ש מי פתי שיסור הנה וכו' כלו' טעם קדימת כל זה הוא לפי שמי פתי שיסור הנה לעבודת ה'. וחסר לב פירש ומי החסר לב שיתקרב את עצמו לעבודת ה' קודם שימלא את ידיו בידיעת מעשה העבודה. אבל עתה שמלא יד אהרן ובניו אמר להם לכו לחמו בלחמי וכו':