עץ יוסף על ויקרא רבה יא:ו

ר' יודן כו'. איידי דבעי לאתויי הכא דרבי חלבו דאמר כל ז' ימי המלואים כו' עד הה"ד ויהי ביום השמיני. וההוא ס"ל שלא שימש משה בכהונה אלא ז' ימי המלואים. מייתי נמי הכא דר' יודן ור' ברכיה דפליגי עליה וס"ל ששמש כל מ' שנה:

משה ואהרן בכהניו משמע ליה בכהניו קאי נמי אמשה וכינוי דכהניו קאי אקב"ה. וכמו שלא פסקה הכהונה מאהרן כל ימיו כך לא פסקה ממשה כל ימיו. אלא מזרעו [רש"א]:

יקראו על שבט הלוי. משמע אבל משה בעצמו כהן היה [מת"כ]:

פשוט הוא לן כו' משום דאיכא מ"ד דמסתפקא להו הך מילתא וכדאמר בפ"א דתעניות ובפ"ב דע"ז. להכי קאמר ר"א שפשוט אצלינו שבחלוק לבן שמש כו'. וכתב הרשב"א בתשובה סי' מ"ב חלוק לבן גמרא:

ולא שרתה שכינה וכיון שלבש אהרן בגדי כהונה גדולה ושמש שרתה שכינה על ידו כדכתיב כי היום ה' נראה אליכם. וכתיב וירא כבוד ה' אל כל העם וגו' וירא כל העם וירנו ויפלו על פניהם:

הרי ששה ע' מ"ש בש"ר פ"ג סי' כ':

כל ז' ימי אדר שבז' באדר מת משה כדיליף בפ"ק דקדושין מקראי:

וכסבור שלו הוא כלו' שעל ידו שרתה השכינה [מת"כ] מתרץ בזה דאי כפשוטו שסבור שהכהונה שלו הלא יקשה הא כבר נאמר לו ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך וגו' ובז' ימי המלואים הלבישם אהרן ומשחו וקדשו. ועוד יקשה הרי משעה שאמר לו הלא אהרן אחיך הלוי הודיעו שנטל ממנו הכהונה:

ויהי ביום השמיני ר"ל דקשה כיון דאין שייכות לענין השמיני עם הז'. שהז' היו ימי המלואים. ומעשה השמיני לחנוך אהרן לעבודה ולהשרות שכינה לישראל. לא הוה ליה לטפלו אל הז' לומר ויהי ביום השמיני וכו' שמאחר שיום זה נטל עשר עטרות דחשיב מכל הז'. אלא ויהי באחד לחדש מבעי ליה או ויהי ממחרת. אע"כ ששייכות אל מספר הז'. שבז' חשב משה שהוא יהיה כהן ובשמיני נדחה. דומה למעשהו בשלח נא ביד תשלח: