עץ יוסף על ויקרא רבה י:ד

זש"ה הצל לקוחים למות ומטים להרג אם תחשך כצ"ל. והשתא דלשון לקיחה דכתיב הכא הוא משום בניו דאתי לאצולינהו מהמיתה שהיו לקוחים לה כתיב בהו קיחה שזה כלוקח דבר מרשות אחד לרשותו. ולר' חנין לקיחה זו לכפר על ויקח מידם:

אנטונינוס סלק כו' שמפני שהיה הולך ללמוד תורה אצלו בהחבא וע"כ צוה לו שלא ימצא שם אדם בעת בואו כדאיתא בפ"ק דמס' ע"ז כשמצאו ותלמידיו לפניו א"ל למה לא נזהר בדבריו. והשיבו שאין אלו אנשים אלא מלאכים ע"כ אמר כאן כשאנטונינוס הלך אצל רבי ומצא שישב ותלמידיו לפניו א"ל הן הם שאתה מתפאר בהם. כלומר במה נודע כחם:

זעירא כו' הקטן שיש בהם מחיה מתים:

בתר יומין לאחר ימים:

אשכחיה רביע מצא אותו עבד שהיה רובץ ושוכב על מטתו שכיב מרע. א"ל דרך הגערה מה זה שאתה רובץ ושוכב ואדוניך עומד על רגליו:

נזדעזע וקם ליה וזהו הצל לקוחים למות פי' הצל בתפלתך הקרובים למיתה הטבעית. כעובדא זו דרשב"ח:

אלו בניו של אהרן שנגזרה עליהם מיתה כדלקמן:

תבא לקיחה שעל ידי התפילה (כדלקמן סי' ה') נתן לו הקב"ה לקיחה זו שתכפר. וע"כ אף שהלקיחה היתה בארבעתן מ"מ התפלה לא עשתה אלא מחצה: