עץ יוסף על ויקרא רבה י:ג

פתר קריא באהרן ר"ל שהאי קרא מקויים באהרן:

הלכו אצל חור לפי שהי' גדול כאהרן שהיה נביא כדלקמן:

גם בכנפיך נמצאו דם. מפרש בכנפיך לשון כנופיא והיינו ויקהל העם על אהרן. וטעם תרעומת זה בימי ירמיה לומר שאוחזים מעשה אבותיהם בידם בע"ז וש"ד וראוי שישאו ג"כ עון אבותם:

זה דמו של חור. ואין קושיא מדכתיב נפשות אביונים נקיים ל' רבים. שהשופך דמים נחשב כשופך דם כל זרעותיו (יפ"ת). ולפי מה דאיתא לקמן בסדר בהעלותך שהרגו גם הזקנים ניחא ממילא מה שכתוב בל' רבים:

על אשר עשו אלה כו' הא דכתיב כי על כל אלה דריש על אלה אלהיך וגו':

המקרא שכתוב אם יהרג כו' כמו שסופן לעשות כן בזכריה בן יהוידע ויחרב בהמ"ק על כך (רש"י) שהרי רוה"ק משיבו לירמיה שעל כך היה עיקר החורבן כמ"ש אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא [רש"א]:

ומיד הם גולים לכן מוטב דליעבדו לעגלא אפשר הויא להו כפרה בתשובה [גמרא] אבל לא כיון אהרן קדוש ה' ח"ו להצלת נפשו מן ההריגה. רק כוונתו הי' למען תקנת ישראל:

משה יורד ומעבירה לעגל. כן הוא במדרש שעם היפ"ת:

פדגוגו אומן המגדל תינוקות המלך:

לית את זייע כלו' שיכנס שם בכל אות נפשו. וכן הכהן למקדש:

ומותר פתורי את אכיל. ומותר שולחני שיורי מאכלי אתה תאכל:

אנונס פי' מתנות:

ומן המקדש לא יצא שאע"פ שעניינו שלא יניח עבודתו ויצא. מ"מ אגב אורחיה למדנו שהיה נכנס למקדש כרצונו תמיד:

כ"ד מתנות כהונה י"ב במקדש וי"ב בגבולין. י"ב שבמקדש חטאת ואשם וזבחי שלמי צבור ועור העולה ומותר העומר ושתי הלחם ולחם הפנים ושיורי מנחות ותרומת לחמי תודה ותרומת חזה ושוק וזרוע איל נזיר ולוג שמן של מצורע. י"ב שבגבולין תרומה גדולה ותרומת מעשר וחלה ובכורים ראשית הגז והמתנות בכור אדם ובכור בהמה טהורה ופטר חמור והחרמים ושדה אחוזה וגזל הגר כדאיתא בספרי:

קח את אהרן דריש קח לשון עלוי וגדולה: