עץ יוסף על ויקרא רבה א:ט

ולאדם לא קרא דס"ל דויקרא אל משה אתא לאשמועינן דהקב"ה קראו מעצמו לדבר עמו אף שלא בא מרע"ה אל האהל ולא הכין עצמו לקבל הדבור כמו שקורא לאדם ההולך לדרכו. וזו מעלה גדולה שלא היתה לו עד עכשיו. שכל הקריאות שעד עכשיו היתה כשהיה מרע"ה מתעסק להקביל פני השכינה. והוקשה לו לפי שיטתו מאדם שקראו ה' עם היותו בלתי משחר פני ה'. אדרבא היה מתחבא מפני ה'. ולכן היה לו להמתין עד שהוא יבקש פניו. או שהוא לא ידבר עמו כלל אלא יודיענו ענשו ע"י שליח. ומשני אין גנאי למלך לדבר עם אריסו שדרכו לדבר עמו תמיד ואין גנאי שיקראנו המלך מעצמו לדבר עמו. ואדם היה אריס דכתיב ויניחהו בגן עד לעבדה ולשמרה. ואע"ג דהשתא לאו בענין אריסותיה דבר עמו. כיון דהיה רגיל לדבר עמו קראו עכשיו ועיין בענף:

ועם נח לא דבר דוידבר ה' אליו וויקרא אל משה כוליה חד ענינא הוא. דאתא למימר שה' קראו ודבר עמו מבלי שקדם משה לבקש הדבור וא"כ קשה דמאי רבותיה הלא גם בנח דבר לומר לו צא מן התבה מבלי שקדם נח לבקש מלפניו:

עם נקדודו פי' רועהו מלשון אשר היה בנוקדים ונח היה רועה שמסר בידו כל הבע"ח בתיבה לפרנסם:

עם פונדקי וקרי לאברהם פונדק משום שה' היה רגיל להשרות שכינתו באהל אברהם כאומר וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האהל. ועוד כתיב ויעל מעליו אלהים ואמר לעיל בב"ר פ' מ"ז מכאן שהאבות הן המרכבה. ולכן דומה לפונדקי שרגיל המלך לשהות אצלו ולבו גס בו לדבר עמו. אבל משה עד עכשיו לא שרתה שכינה באהלו אלא בסנה וסיני שהוא מקום השכינה היה מדבר עמו:

ולא כאברהם כו' אגדה זו אתיא לאשמועינן דלא נטעה מדלא קאמר וירא ה' אל מששה שהקריאה לא היה אלא ע"י מלאך אע"פ שהמדבר היה הקב"ה וכדאשכחן באברהם דאע"ג דהכי הוא באברהם הכא במשה לא היה הכי. דא"כ ה"ל למימר ויקרא מלאך ה' אל משה. ועוד דמאני אני דברתי אף קראתיו שמעינן לה כדר' אבין:

אני אני דברתי כו' ואע"פ שנבואה זו היא בישעיה. אך מפני שישעיה קבל נבואתו כמשה מפי הקב"ה כדאי' לקמן פ"י לכן למדין ממנו למשה. וע' מה שפי' היפ"ת בזה: