עץ יוסף על ויקרא רבה א:ח

י"ח צווין כו' דעת ר' נתן למפלג אאגדתא הקודמת בתרתי. חדא במה שאמר דכאשר צוה ה' את משה אתא למימר שהיה כותב משה כן על כל דבר ודבר. וקאמר איהו דאינו אלא ספור התורה ונכתבו הי"ח צווין כנגד י"ח חוליות כו'. שנית במה שאמר דויקרא אל משה אתא למימר שיכנס לפני ולפנים וקאמר דלא אתא אלא למימר שהוא חביב מכולם משל למלך כו':

כנגד י"ח חוליות שבשדרה ורמז שראוי להשתדל בכל עוז במצות ה' ובכל חלקי אבריו ע"ד כל עצמותי תאמרנה. ולכן היו הצווים כמנין חוליות שבשדרה שהן הרכבת גוף האדם שעל ידן יתנועע:

י"ח ברכות אפשר דקבעו י"ח ברכות כנגד הי"ח צווין וכנגד י"ח חוליות. וטעם קביעת י"ח ברכות כנגד י"ח חוליות אי' בירושלמי שישוח בהם בתפלה. ומה שקבעו י"ח ברכות כנגד י"ח צווין לפי שראוי להתפלל תמיד על בנין בהמ"ק. א"נ משום דהשתא דבהמ"ק חרב התפלה במקום הקרבנות קבעו מנין הברכות כנגד המשכן:

י"ח אזכרות כו' אי"ח ברכות קאי. שי"ח ברכות הוקבעו כנגד י"ח צווין וי"ח חוליות כנ"ל וגם כנגד י"ח אזכרות כו' דלכולהו איכוון מסדרי הברכות. וע' בפ' תפלת השחר:

לבד מואתו אהליאב אתא לאפוקי הצווי הנזכר תחלה בבצלאל דא"כ ה"ל י"ט. אלא משם והלאה הם הי"ח צווים. והא דלא מני באמת ההוא ציווי הנזכר תחלה בבצלאל. הוא מפני שהוא כולל כל המלאכות. והציווים שמזכיר אח"כ מואתו אהליאב ולהלן בפרט כל מעשה ומעשה שעשו האומנין הם פירושי הצווי הכולל. ואין למנות הכלל עם הפרטים:

דוכסין ואפרכין ואסטרטליטין בפסיקתא דוזאת הברכה ויאמר המלך סוב התיצב כה ויסוב ויעמוד א"ר אבא בר כהנא אי הוה דוכוס אתעביד איפרכוס ואי הוה איפרכוס אתעביד איסטרטליטיס. וכתב המוסף הערוך דוכוס בלשון רומי שר צבא. ואיפרכוס בלשון יוני שר הפרשים. ואיסטרטליטיס בלשון יוני נגיד מלחמה ע"כ ובערוך ערך אפרכוס כתב שם המוסף הערוך אפרכוס בלשון יוני שר העיר ע"כ. וכן משמע בילמדנו בסוף אם בחקתי מלך ששלח אפרכוס שלו מי מספיק לאפרכוס צרכיו בני המדינה. אמר הקב"ה אפרכוס שלחתי והן מספיקין להם מן ובאר וענן. הרי ששמע מזה שאפרכוס הוא שר העיר:

עם מה מדבר תחלה כו' גם בזה בא לתרץ אמאי אצטריך לאשמועינן ויקרא אל משה. ולא ס"ל כתרוצי האגדות דלעיל. לכן מתרץ דאשמועינן שקרא למשה תחלה שמדבר עם מנהיג המדינה תחלה. ועיין ביפ"ת:

אגרונימון פי' בלשון יוני פקיד ממונה על דברי מאכל ועל שער השוק [מוסף הערוך] וכן כתב בעל כתר כהונה אגרונימון פי' בעל השוק והוא הממונה על המדות והשערים ולפסוק שער שבשוק ולגזור שתמכר האיפה בכך וכך ויש רשות בידו לענוש העובר על גזירתו הן בממון הן במכות כפי מה שיראה:

זו חיה תאכלו כו' ומכיון דהוה צריך לדעת מיני מאכלים ה"ל כממונה בחיי המדינה שמתעסק במזונותיהם:

ואלה לא תשקצו שאע"פ שלא נזכרו בעופות ובשרצים אלא הטמאים. דייק מדכתיב אלה שהראה ה' למשה גם הטהורים וא"כ היתה טרחתו מרובה: