עץ יוסף על שיר השירים רבה א:טו:ב

מה היונה הזאת תמה כו'. וזה לשון הילקוט מה יונה תמה אף ישראל תמימים להקדוש ברוך הוא בסיני שלא אמרו דיינו עשר מצות או עשרים או שלשים אלא כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, עוד איתא שם מה היונה הזו נאה בהילוכה כך ישראל נאים בהילוכן בשלשה רגלים, ואפשר שגם כאן צריך לומר כן:

מצויינת. מסומנת ונכרת:

שכל אותן שבעים פרים. עיין במדבר רבה פרשה כ"א (סימן כד):

שלא יצדה. שלא יהא העולם תוהו וריק מהם, תוהו ובוהו (בראשית א, ב) תרגם אונקלוס צדיא וריקניא:

של תלמידי חכמים. תלמידיהם של החכמים שהיו יושבין לפני הסנהדרין כדתנן בפרק דיני ממונות (סנהדרין לז, א):

לא בטלו שלש רגלים בשנה. הכי גרסינן בספרים ישנים. מכאן דייק התשב"ץ בתשובה ח"ג סוף סימן ר"א רמז לעלות לרגל אף בזמן הזה (רד"ל). ועיין לקמן (פרשה ח) פסוק (י) אני חומה (סימן ג):

גורן. כלומר שעושה גוזלות בכל חדש וחדש, שדרך היונים לעשות שני וולדות בכל חדש זכר ונקבה, חוץ מחדש אדר שאין יולדין, והנהו וולדות גם הם לסוף שני חדשים עושים וולדות בכל חדש, וכל שני וולדות קרוין בריכה (רשב"ם בבא בתרא דף פ' ע"א). וגם נקראו גורן כמו שעת חידוש התבואה כמה דאת אומר בכמה דוכתין בתלמוד, ובפרק איזהו נשך (בבא מציעא עה, א) הלוני כור חטים ואני אתן לך לגורן:

שוגרת רוגליות. משלחת רגליה, כלומר דרכיה למרחוק משובכה ללקוט מזונות: