עץ יוסף על שיר השירים רבה א:א:ז

לבו של חכם מלא חכמה מי ישכיל עליו כו'. זה שכתוב שם לקמיה (משלי טז, כא) לַחֲכַם לֵב יִקָּרֵא נָבוֹן וּמֶתֶק שְׂפָתַיִם יֹסִיף לֶקַח, שכל זמן שהחכמה עצורה בלבו יקרא נבון, ומי ישכיל עליו פיהו (רד"ל), פירוש כשהוא מוציא החכמה מפיו הוא מוסיף חכמה ועומד על שרשה וכדמפרש ואזיל, וקאמר מי מחכים עליו, מודיע את חכמתו אל הבריות, פיהו, וכדמפרש ואזיל פומיה מורה עליו:

פומיה מורה עלוי. בילקוט משלי הלשון מחווה עלוי (רד"ל):

לקח שהוסיף על דברי תורה עילהו. העלה והגביה אותו למעלה ראש. ובילקוט שם הגירסא נשתנית:

ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה. זה ראייה שהוסיף על דברי תורה וכדסיים לתור להותיר (רד"ל):

תייר. פירוש מרגל:

מאן דקרא טבוואות. פירוש מי שלומד מקרא יפה. ורצה לומר ששלמה היה דורש וחוקר אחר כל יודע ספר למען ילמד הוא ממנו, וכמו שאמר אביו (תהילים קיט, צט) מכל מלמדי השכלתי:

לתור ולהותיר. פירוש זה דכתיב לתור פירושו להותיר. ועיין בקהלת רבה פרשה א' סימן ל"ג:

פייטנא. הבקי לעשות חרוזים ופיוטים:

כד עביד כו'. כשעושה חרוזות בסדר אל"ף בי"ת לפעמים שהוא מסיים בתי"ו ולפעמים שאינו מסיים אותו, אבל שלמה המלך עשה חרוזות ומשלים האל"ף בי"ת ועוד חמשה אותיות יתר עליהם שהם אותיות מנצפ"ך מה שחדשו הנביאים, וזהו שירו חמשה ואל"ף שיורו של אל"ף מה שנשתייר מן האל"ף בי"ת:

תורמסין. מין קטניות מר מאד ונאכל על ידי תיקון (מוסף הערוך):

איללת. תרגום ויתורו (במדבר יג, א) ויאללון: