עץ יוסף על שיר השירים רבה א:א:ו

יש להם מליצה. בנוסח כתיבת יד ליתא, ולקמן גרס רשע מוליד רשע יש לו מקרא ויש לו משל, מקרא דכתיב מרשעים יצא רשע, משל מנין מה ילדת חיפושיתא כו'. וכתב האות אמת והדין עם אותה נוסחא של כתיבת יד, שראיה ברורה היא מפסוק מרשעים יצא רשע שרשע מוליד רשע, אבל מפסוק והנה קמתם אינה ראיה ברורה כל כך, אדרבה איכא לפרושי איפכא במקום אבותיכם שהיו צדיקים קמתם אתם להיות רשעים. ועוד ראיה לנוסח כתיבת יד שבכל החלוקות לא נזכר מליצה:

סרכא. אולי מין תאנה היא (ערוך). והמשל בפי הבריות הסרכא מקים ומעמיד תאנה. כלומר מטוב יצא טוב. ובנוסח כתיבת יד כתוב סנדא דאקים תאניתא, והוא מלשון הנזכר בפרק קמא דכלאים (מ"ח) אין נוטעים ירקות בתוך סדן השקמה, ופירש הר"ש ז"ל סדן השקמה עד שלא נקצצה נקראת סדן השקמה, ושקמה הוא מין ממיני התאנים. והכי קאמר שורש השקמה שנשארה בארץ אף על פי שקצצה עלתה ממנה תאנה חשובה (אות אמת):

מה ילדת חיפושיתא קריצי בישי מינה. פירוש מה ילדה החפושית שהיא איסקרואטו, נכרתים רעים ממנה, קריצי מלשון (ירמיה מו, כ) קרץ מצפון, ועל דרך זה אמרו בשמות רבה פרשה מ"א (סימן ז) קטיעי צואריא, ובעל מתנות כהונה כתב קרוצי הוא שרץ רע ממנה. ואלו דברי תימא, וכי יש בעולם מין שרץ מוליד מין אחר והלא כל מין מוליד מינו (מעריך):

מולידין דלית כוותהון כו'. פירוש מולידין שאינם כמותם ומגדלין בנים שאינם דומים להם:

הנעצוץ. מין אילן רע, וברוש הוא אילן חשוב:

מן סניא. פירוש מהסנה שיש בה קוצים יוצא ורד:

אווגיטוס. אדון מיוחס:

אביו מלך מסוף כו'. כדכתיב (דברי הימים א' יד, יז) ויצא שם דוד בכל הארצות וה' נתן פחדו על כל הגוים, כן הוא באסתר רבה פסוק שבע ועשרים ומאה מדינה, ומאחר שכל העולם פחדו ממנו וסרים אל משמעתו מולך בכיפה מיקרי, ומדרש זה דאסתר רבה היה נעלם מהמחבר ר' אברהם אהרן בביאורו על פרקי דרבי אליעזר פרק כ"א, עיין שם:

וזה מלך מסוף העולם כו'. מפרש במגילה דף י"א, א' מקרא דמתפסח ועד עזה, עיין שם. ובפרקי דרבי אליעזר פרק י"א דרש מדכתיב והוא מושל בכל הממלכות, ובמגילה ובפרקי דרבי אליעזר שם לא חשב דוד בין המולכים בכיפה, עיין שם (רד"ל):

שנאמר ויקם דוד המלך על רגליו. דלא היה צריך לומר אלא ויאמר דוד וגו', ולמה כתיב ויקם דוד המלך על רגליו, אלא ללמוד זה אתא שהעמיד רגלי בית המקדש הוא היסוד (מנחת ערב). עוד יש לומר, דדייק מסיפיה דקרא והכינותי לבנות, ודרש מלשון בסיס וכן, היינו היסוד (מתנות כהונה):

הואיל ואת מקישו. שאמר שירה כמו אביו, אם כן מקישו מכל צד לאביו, שנמחל לו עונותיו כמו אביו, שמחמת השירה נמחל לו, כדאיתא בחזית (שוחר טוב מזמור יח) ויסע משה את ישראל כשנעשה להם הנס ואמרו שירה נמחלו להם עונותיהם כו', עיין שם:

אף זה כיוצא בו. והא ראיה ששרתה עליו רוח הקודש כדמפרש ואזיל. וכתב הרד"ל יש לומר שדרש שיר השירים לשון מחילה, כמו שרי לך ושבוק לך, והיינו שכיפרה השירה: