עץ יוסף על שמות רבה נא:א

כך פתח ר' תנחומא דדריש ליה במשה כדלקמן. ואיידי דמייתי ליה מפרש ליה תחלה בפירושים אחרים:

הקב"ה מביא ברכות על ידו לפי שכל מי שהוא רע עין הוא נבהל להון וחסר יבואנו. וההפך באיש אמונות וטוב עין. ועוד כשהגזבר הממונה איש אמונה נגד ב"א אז העם מתנדבים ומרבים בנדרים ונדבות ביותר. וההפך כשהמונה בהיפך (ת"נ):

מי שאינו נאמן ואץ להעשיר לא ינקה דפי' ואץ להעשיר היינו כשלא באמונה לא ינקה:

איש אמונות זה משה. שהאיר הנאמן זוכה שכל מעשה ידיו יבורך שברכה ששורה במה שנוגע בו. ומפרש קרא במשה וכל דדמי ליה:

היו מתברכים שהנדבה היתה מספקת למלאכת המשכן וכליו בלי תוספת וחסרון כגון הכסף לאדנים ומן האלף ושבע מאות וגו' עשה ווים ולא היה א' גדול מחברו כמלא נימא ולא חסר ויתיר א' מן השיעור הראוי. וכן התכלת וארגמן וכל מלאכה מה שא"א לכוונו אם לא בברכת השי"ת שאין ב לא תוספת ולא גרעון. והא דכתיב והמלאכה היתה דים וגו' והותר. ע' לקמן ויתבאר (מת"כ):

שהיה לוי ר"ל שלהיותו לוי ומבקש גם כהונה גדולה מיקרי אץ להעשיר דסלוק תרי דרגי דהיינו כהונה וכהונה גדולה. שאילו היה כהן ויבקש כהונה גדולה דהויא חדא דרגא לא היה אץ להעשיר שדרך האנשים לבקש להוסיף על מדרגתם (יפ"ת):

ומה היה סופו ותפתח מפרש לא ינקה מדינה של גיהנם. כדדרשינן בברכות (דף ס"א) על לא ינקה רע שאין רעה אלא גיהנם. וילפינן האי לא ינקה מהתם. לכך אמר מה היה סופו ותפתח הארץ את פיה וגו' וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה שהוא גיהנם כידוע:

ד"א איש אמונות זה משה כו'. שהיה נאמן לישראל ומינוהו לבדו. ועכ"ז מענותנותו נתן חשבון לאחרים כדמפרש:

אין ממנין שררה כו' משום שררותא והיינו מה שממשכנין על הצדקה. אבל לענין נאמנות אפי' חד נאמן. הילכך קשה להו אע"ג דמשה היה נאמן מ"מ משום שררותא הוה בעי לאמלוכי בצבורא ולא להיות גזבר לבדו בלא עצתם מאחר שלא צווה מפי הגבורה על זה:

אלא אע"פ שהיה משה גזבר כו'. דודאי משה אע"פ שהיה גזבר יחידי לא היה נוהג שררה. ואילו היה בא למשכנן היה אז קורא אחר עמו. ומייתי ראיה ממה שהיה קורא אחרים ומחשב על ידן להרחיק ממנו לזות שפתים כדלקמן. וכ"ש שיעשה זה בענין השררה שמן הדין חייב לעשות כן שלא לנהוג שררה לבדו:

הוא קורא לאחרים ומחשב ע"י. שאחר שנתן החשבון קרא וקבץ כל מי שנתן תרומה שיגיד מה שנתן ונכתב בספר. ונמצא חשבונו מסכים להם:

פקד אכ"כ ע"ד עבר שמר. ויהיה פי' הוא בעצמו פקד ואין אחר עמו:

אשר פקד הפ"ה בקיבוץ שפתים כמו ותקח האשה ע"י אחרים:

ע"פ משה פירושו ע"י משה ביד איתמר שקבל החשבון ממנו: