עץ יוסף על שמות רבה נא:ב

עליו נא' כלו' על משה יצדק יפה ולא יחשבו את האנשים. כי בכל הנאמנים רמיז קרא שאין צריכין לתת חשבון כדמסיק מהו ולא יחשבו ל' עתיד. אלא זה דורו של יואש פי' אלא זה כדורו של יואש כלו' דכייל קרא כדורו של יואש וכל שהיו עושים באמונה בכל דור ודור שהוחזק בכל דורו לנאמן אינו צריך ליתן חשבון. וכ"ש במשה רועה נאמן. ועם כל זה נתן חשבון מענותנותו:

בפרגוד חפות פי' מלבוש שיש בו כפלים ואפשר להטמין שם מעות. וכן אנפליא שהוא בל' רומיי מנעלים של צמר שוע ופעמים מחפים הצמר בעור. שאפשר להטמין שם מעות. ולא הזהירו בזה מפחד התורם שיעשה כן. כי בחזקת כשרים היו ולא חשידי בהכי. וגם האנשים לא יחשדום אלא כשיצאו רגלים לדבר והוא העוני והעושר שיאמרו שמזה היה לו:

מתרומת הלשכה העשיר ואם יעני יאמרו מתרומת הלשכה העני שאדם צריך. כצ"ל (א"א) או אפשר שכאן קיצר המדרש ולא נקט אלא חלוקת העושר מפני שמשה היה עשיר ואם יבואו לדבר בו הוא שיאמרו מתרומת הלשכה העשיר:

ומשה היה גזבר השתא מקשה מפני חשד ממון שאף שיתן חשבון מ"מ עד שיתן חשבון היו מהרהרים אחריו:

מיד ויבואו כל איש וגו'. ר"ל שבודאי חשב משה למנות גזברים. אלא שלא היה פנאי כי נזדרזו מיד לציית דברי ה' ולא היה לו פנאי למנות גזברים ולכן הוצרך ביום הראשון להיות הוא לבדו גזבר (כמ"ש הרמב"ם בפ' תצוה שביום ראשון בלבד כתוב ויקחו מלפני משה כו' ע"ש) והביא ראיה למהירת הבאת התרומה ממ"ש ר' יוחנן לשני בקרים הביאו:

לשני בקרים ע"ל פ' מ"א:

ועשה בהן משכן לעדות. פי' שבקה"ק אשר שם הארון עשה אהל מיוחד כמין משכן להיות בתוכו הארון. והרמז לזה במ"ש ויבא את הארון אל המשכן משמע משכן קטן מיוחד שהיה עשוי לארון בק"ק (יפ"ת):