עץ יוסף על שמות רבה נ:ד

נירין במשנה אי' נימין. ופי' הרב ליציי"ש בלע"ז:

ושלש מאות כהנים כו' פי' הרב דכלים הנגמרים אע"פ שנגמרו בטהרה צריכים טבילה לקודש כדא' במס' חגיגה. וג' מאות כהנים דתנן ל' גוזמא דלא צריך כ"כ כהנים להטבילה עכ"ל ובשם הגר"א שמעתי משום שהפרוכת היה ארכו מ' אמה ורחבו עשרים כדאי' במשנה פ"ח דשקלים. ונמצא היה ההיקף מכל ד' רוחותיו מאה ועשרים אמה שהם שש מאות טפחים שאמה של כלים הם מחמשה טפחים. ורצו הרבה כהנים לזכות במצוה זו. ואחזו ג' מאות כהנים בשתי ידיהם בפרוכת. אך הגוזמא הוא שהרי בקרנות לא היו יכולים להחזיק בידיהם משני הצדדים:

וכל הכהנים אע"פ ששם הם המטבילים לבד. כל הכהנים יורדים עמם לסייעם אם יצטרך או לכבודו של פרוכת. כן נראה ליישב גירסא שלפנינו אבל במס' תמיד ובחולין ל"ג לה:

ושוטחין אותה ע"ג החיל פי' כשנטמאת באב הטומאה. אבל חדשה כשנגמרה מלאכתו תנן במתניתין שוטחין אותה על האיצטבא:

ואח"כ היריעות שאע"פ שמתחלה כתיב ויעש יריעות ואח"כ כתיב ויעש את הקרשים למשכן. מ"מ מעשה הקרשים היו קודם מעשה היריעות מדכתיב ויעש יריעות עזים לאהל על המשכן. הרי שמתחלה נעשה הקרשים שהם עיקר המשכן ואח"כ נעשו היריעות:

ואח"כ עשה את הארון ס"ל כההיא דפ' הרואה שהמשכן קדם לארון. ודלא כאגדה דלעיל שהארון קודם לכל דבר:

שתהא נמתח שע"י שהיה כפוף מלמעלה כדאמר בפ"ק דסוכה וסכות על הארון דכייף ליה מיכף עלויה דארון קאמר ל' מתיחה. אבל בתנחומא גריס שתהא תלויה:

אני ראיתי שנתנו לו רשות ליכנס לאוצר הקיסר ושם ראה את הפרוכת כדאי' בפ' קדשי מזבח:

ושאלתי ואמרו לי מדם של יוה"כ. לפי שלא היו מזין על הפרוכת ממש אלא כנגדה. אלא שמ"מ פעמים היו נוגעים בפרוכת ואם נגעו נגעו. וניכר היה בפרוכת הזאה דפר ושעיר של יוה"כ:

שהיה מכפר לישראל ר"ל שהוא כנגד העגל של זהב. ואף שהארון ושאר כלים ג"כ היה בהם זהב. לא היה כולו זהב אבל הכפורת היה זהב בכללו. וזה שאמרו בפ"ק דשקלים גבי כפורת יבא זהב שבמשכן ויכפר על זהב שבעגל. ולא אמרו כן על ד"א. וזה הוא ג"כ הטעם שהיה הכ"ג מזה דם שעיר ופר יה"כ כנגד עובי הכפורת כדאי' במס' יומא ואין כפרה אלא בדם כדאמרי' במס' פסחים:

שהיתה למעלה מן השלחן. שהיתה גבוה י"ח טפחים והשולחן היה אמה וחצי קומתו: