עץ יוסף על שמות רבה מח:ג

מה ראה להזכיר כאן חור. כלו' בשלמא מה שנזכר בפ' כי תשא ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור לא קשה מידי. משום די"ל שהיו בין ב"י אנשים אחרים שנקראו ג"כ בשם בצלאל בן אורי. וא"כ אם לא היה משלשו עד זקינו לא היה יודע משה באיזה בצלאל מדבר. אבל כאן במאמר משה לישראל קשה למה היה צריך לשלשו וכי לא היה יכול להראות לישראל כי הוא זה (ת"נ):

נתן נפשו כדלעיל פ' מ"א:

דוכסין בל' רומיי שר צבא. ואיפרכוס בל"י שר הפרשים:

וכל בנים היוצאים ממך. היינו בצלאל וכל מלכי בית דוד דמחור קאתי:

שנא' ראו קרא ה' בשם בצלאל. דכיון דכל שנתעסק במלאכת המשכן ניתן בו חכמה ובינה כדבסמוך ועל כל זה לא פרסם הכתוב אלא בצלאל וטעמא משום זכות חור. ולא ס"ל כמ"ד בסמוך וכל השבח הזה מנין לו משבט יהודה:

ולא זה בלבד לא בצלאל בלבד נתמלא רח אלהים:

שנא' ויעשו כל חכם לב בעושי המלאכה. צ"ל וכל איש חכם לב אשר נתן ה' חכמה ותבונה בהמה לדעת לעשות. וזה שמסיים המדרש חכמה ותבונה בהמה כו':

בהמה כתיב דמדלא קאמר בהם דרשינן בהמה וחיה בכלל בהמה. ויתכן דבהמה וחיה לאו דוקא אלא כלו' ב"א ריקנים מחכמה כבהמה. וכדתניא בת"כ מן הבהמה אלו ב"א הדומים לבהמה. וה"פ שאפי' מי שלא היה בו שום דעת. ע"י שהתנדב לעשות במלאכה ניתנה בו חכמה:

ולא נתפרסם מכולם קושיא הוא. כלו' למה לא נתפרסם מכל חכם לב אלא בצלאל (ואע"ג דאף אהליאב נתפרסם שמו לא כתיב ביה ראו קרא ה' בשם כמ"ש אצל בצלאל) ומשני דכל השבח הזה לבצלאל על שהיה משבט יהודה. ודייק מדכתיב למטה יהודה. ואף שהזכיר ג"כ אהליאב בן אחיסמך למטה דן. י"ל דאהליאב דלא הוה ידענו מסדר תולדותיו מאיזה שבט הוא הוצרך לפרסם שמו ושם שבטו. אבל בצלאל שהוצרך הכתוב לשלש אותו להזכיר שמו ושם אביו ושם זקינו. ממילא ידעינן שהוא משבט יהודה כנזכר בד"ה. אלא להורות בא שבשביל יהודה זכה לכל הכבוד הזה: