עץ יוסף על שמות רבה מו:ה

אמר להם הקב"ה אגדה זו מוספת להביא רמז לדרשא דלעיל מדכתיב לעיל מיניה ואין קורא בשמך אלמא שה' מקנתרן על זה. וע"כ אמר שאף שאין קורא בשמך בעת הרווחה רק עתה בעת צרה אנו קוראים לך אבינו אתה מ"מ עננו:

אלא אע"פ ט"ס וצ"ל אע"פ (יפ"ת):

איני מבקש להראות אב כו' פי' להיות נראה כמו אב (מת"כ). אבל יותר נראה שצ"ל להקראות אב (יפ"ת):

בראתיו יצרתיו כו'. וה"פ כל הנקרא בשמי ולכבדי. ר"ל שהוא עושה רצוני וזה הוא לי לכבודי מודה אני לו שאני בראתיו ויצרתיו וצריך אני לנהוג עמו כאב וכיוצר. משא"כ כשאין עושין רצוני:

הנחתם אבותיכם כו' ולי אתם קוראים כו'. עיקר דרוש זה מפסוק כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו וגו' (ישעיה ס"ג ט"ז). וה"פ ישראל אמרו תחלה כי אתה אבינו. ושאל להם הקב"ה תכ"ד הנחתם אבותיכם ולי אתם קוראים אבינו. הלא אברהם יצחק יעקב המה אביכם מעולם ולמה אתם מכנים אותי כשם אבותיכם. והשיבו כי אברהם לא ידענו וגו' אתה ה' אבינו. וכמו ששם דרש מיתור לשון כן גם בפסוק ועתה ה' אבינו אתה דורש יתור מלת אתה שבא למעט בה האבות (ת"נ ויפ"ת):

אפוטרופוס ממונה ופקיד (מוסף הערוך):

טוב ונאמן טוב שמטיב מממונו ונאמן בשלה ששמר מה שנשאר לה מאביה כהוגן ולא נהנה ממנה:

התחילה שותקת ולא אמרה שם אביה מפני כבוד אפוטרופוס אחר שהוא נקרא אב טפי:

ולא המוליד היינו כשאינו מגדלה:

הטוב הנאמן זה הקב"ה הטוב שמטיב משלו. והנאמן לשלם שכר טוב בזכות האבות כי שומר הברית והחסד לאוהביו:

רבון העולם המגדל אב ולא המוליד. וזה ג"כ אנחנו החומר כי אף שהאדם נולד מאדם. אבל אתה יוצרנו האמתי מחדש תמיד הקיום התמידי. ולכן המגדל הוא הנקרא אב ולא הוליד: