עץ יוסף על שמות רבה מו:ד

הה"ד ועתה ה' אבינו אתה. שזה שצוה ולו עכשיו על הלוחות הוא כדי להיות לו למשה אות שנעתר לתפלתו כדמסיק. ומייתי האי קרא דמפרש ליה על בקשת משה על ישראל שהם עמו לעולם:

כשראיתם עצמכם בצרה כדכתיב לעיל מיניה כי הסתרת פניך ממנו ותמוגגינו ביד עונינו:

א"ל הן בדרך וידוי שחטאנו שלא דרשנוך אלא ביום צרה:

שנא' ביום צרתי ה' דרשתי. מביא ראיה ג"כ מפסוק ביום צרה שמבואר יותר:

משל לבן ארכיאטוס כו'. מלת עתה קדייק שמתחלה היו אומרים לעץ אבי אתה:

ארכיאטוס ובערוך הנוסחא ארכיטרוס. ופי' בל"י ראש הרופאים (מוסיף הערוך):

שפגע בסמדרקוס המת"כ פירשו לפי הענין איש שפל. וכן הוא באמת רק שצ"ל המלה סמארדקוס. ופירושו בל"י איש מרמה המרמה אנשים. וכן קוראין בלשון זה בעל מלאכת אחיזת עינים. ואיש כזה ודאי הוא פחות ונבזה בין אנשים:

קירי פי' אדון שלי. אדון תרגומו קיריס:

ובעת רעתם יאמרו וגו' קומה והושיענו ואיה אלהיך אשר עשית לך יקומו אם יושיעוך בעת רעתך (ירמיה ב' כ"ז כ"ח):

בן יכבד אב זה עשו כו' זה נבוזראדן. וה"ק בן זה עשו גורם שכל בן יכבד אב וכן כל עבדים ילמדו מנבוזראדן לשמש את רבן באימה וביראה:

ומאכיל לאביו בכל יום כו'. כדאי' בפ"ק דקידושין איזהו כיבוד מאכל ומשקה מלביש ומכסה. ואיזה מורא לא עומד במקומו ולא יושב במקומו. ופי' ועבד אדוניו על נבוזראדן וז"ש אם אב אני איה כבודי דייקא ואם אדונים אני איה מוראי. ונגד ב' חלוקות אלו אמר שם מגישים על מזבחי לחם מגואל וזה הפך כבוד אב שהוא במאכל. ועל שלילת היראה מאדון שהזכיר אמר שם הכהנים בוזי שמי וגו':

בכל יום ברוב ימים קאמר. דאל"כ למה הוזקק יצחק לצוות ועתה שא נא כליך וגו':

נבוזראדן כו' איקונין של נ"נ. בסנהדרין ד' צ"ו ע"ש:

לכך נאמר ועתה ה' אבינו אתה. כלו' שישראל אומרים אמת שעתה בעת הצרה לבד הוא שקראנוך אבינו אך עכ"ז תקבלנו ע"י הטענה שאנחנו החומר ואתה יוצרנו דהיינו שיצה"ר גרם לנו לחטוא ואתה ה' הייתי הסבה לנו כדדריש בסמוך:

אתה הכתבת לנו כהנה כחומר ביד היוצר. ר"ל אלמלא שאתה בעצמך כתבת שאתה הוא הגורם לחטוא לא היה לנו רשות לאמר שהיצה"ר גורם לנו לחטוא לכך העבירהו ממנו. כי הבחירה הוא ביד האדם להרע ולהטיב. אבל אחר שהעדותה שיש בידך לתקן אותו ואותנו כחומר ביד היוצר בבקשה ממך העבירהו ממנו כו'. וכן אז"ל אלמלא ג' מקראות הללו נתמוטטו רגלי ישראל. ואחד מהם הנה כחומר ביד היוצר וע"ש בפרש"י:

את החטייא לא קאמר את יצה"ר. כי סלוקו לגמרי לא יאות דא"כ תבטל הבחירה. אלא בקשתם הסרת הנטיה הגדולה שמביאה האדם אל החטא:

העבירהו ממנו כו' רומז לקרא דוהסירותי את לב האבן וגו' (יחזקאל ל״ו:כ״ו) דהוא מקרא ג' מג' מקראות דאמרי' שאלמלא הן נתמוטטו רגליהן של ישראל:

כך אני עושה לע"ל אבל עכשיו הנה טוב מאד זה יצה"ר. דאלמלא יצה"ר לא בנה אדם בית כו':

אוספה הצולעה מפרש אוספה ל' מרפא כמו ואספתו מצרעתו. ואשר הרעותי דבק עם אוספה כלו' שארפא ענין יצה"ר (יפ"ת):

הה"ד ה' בצר פקדון כשישראל אינן בצרה אינן אומרים אבינו אתה כיון שהן נכנסין לצרה הם מבקשים אותך. כצ"ל (יפ"ת) שעל זה הדרך נפרש ועתה ה' אבינו אתה שפירושו שישראל קורין לו אבינו עכשיו בעת צרתם ולא בתחלה:

ד"א משל לסנקליטוס כצ"ל והשתא מפרש ועתה ה' אבינו אתה שכלפי מה שהקב"ה אומר שאינם בניו אומר הנביא אפי' עכשיו אבינו אתה כי כל רואיהם יכירום שהם בניך וצריך שתרחם עלינו וכדמסיים:

לסנקליטוס פי' יועץ מב"ד (מוסף הערוך):

על מה אתם מבקשים. עשה עצמו כאילו אינו מבין שעל בניו הם מדברים כאילו אינם ניכרים לפניו שהם בניו. וכן מ"ש בנמשל אמר הקב"ה על מי אתם מבקשים:

התחילו מבקשים מהנשיאים. מסוף המאמר אמרו הנביאים כו' משמע שצ"ל התחילו מבקשים מהנביאים. וכן גרס היפ"ת. וכתב היפ"ת שאפשר שהכהנים היו נביאים כגון ירמיה וזכריהו ויחזקאל:

התחילו מבקשים מן כו' כמאמר הכתוב בשמואל א' י"ז שאמרו לשמואל אל תחרש ממי מזעוק אל ה' אלהינו ויושיענו מיד פלשתים:

שנא' חוסה ה' על עמך. מביא תפלה זו יותר משאר תפלות שהתפללו נביאים. לפי שבתפלה ז נאמר על עמך שהכניס הפירכא באם שיאמר הקב"ה אינם בני הוא אומר לו עמך ונחלתך הם ואינך יכול לכפור בהם:

זו עכו"ם שהיא אומרת כו'. וה"פ דקרא אגלה את נבלותה של כנסת ישראל אשר טעתה במאהביה באמרה שהיא נותנת לחמי ומימי [ובמה אני מגלה לה זאת] מעיני מאהביה היינו ממה שיש לה עינים ואינה רואה:

פן אפשיטנה ערומה ואין לך בושה וכלימה גדולה מזו כמו שאחז"ל אין לך משוקץ ומתועב ממי שהוא מהלך ערום בשוק:

ובפניהם הם ניכרים. היינו בצלמם ודמותם והיא ההשכלה שעליה נאמר בצלמנו כדמותינו. וזה דבר ניכר בישראל. גם בסלסול מדותיהם ומנהגיהם הם ניכרים שהם שומרי משמרת ה':

שנא' כי שחת עמך לא ס"ל דקאמר על ערב רב מדכתיב האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו:

שנא' ויתנצלו ב"י ס"ל שתפלת למה ה' יחרה אפך בעמך היא תפלת הארבעים יום אשר התנפל לפני ה' כשעלה שנית. ולהכי הוי ענין ויתנצלו ב"י מקמי וינחם ה' על הרעה:

שנא' פסל לך דמשמע בגללך אבל לולי שנתרצה להם לא היו ראוים להחזיר להם הלוחות וק"ו מפסח כדלעיל: