עץ יוסף על שמות רבה ד:ג

ד"א וילך משה הה"ד והוא באחד כו'. שלא היה צ"ל אלא וישב משה לחוד. אבל לפי המשך הדרש יתפרש וילך משה וישב שהלך והדר וישב שהיה הולך וחוזר לבלתי לילך. אלא שע"כ הוצרך לילך כו' [ת"נ]:

דרש רבי פנחס. צ"ל רבי פפוס שכן הוא בשה"ש רבה ובהרבה מקומות:

מה שהוא גוזר גזירה על האדם. צ"ל משהוא גוזר כו'. ור"ל והוא גזירתו באחד על האדם שהוא מיוחד בעולם ע"ד הן האדם היה כאחד ממנו:

אין להשיב על דבריו. כלו' שאין מי יכול להשיב גזרתו אחור. אלא ע"כ תתקיים וכענין בלעם וכל הנזכרים בסמוך:

כמה בקש ירמיה. שלא להתנבאות. לא קאמר שלא לילך בשליחותו אע"פ שכתוב על כל אשר אשלחך תלך. מפני שלא היתה המצוה עליו אלא להנבא סתם. והוא היה ממאן להנבא ואז הוסיף לו ה' לומר שגם כן יצטרך ללכת בשליחותו ממקום למקום:

כמה סרב משה. לא קאמר הכא בקש שלא לילך כי באמת משה רצונו היה לילך אלא שהיה מסרב מפני כבוד אהרן וכמ"ש לעיל פ"ג. ולכן לא הזכיר כאן רק שלח נא ביד תשלח דהיינו אהרן כדלעיל:

שנאמר וילך משה וישב אל יתר חותנו. שע"כ אין פי' וילך שהלך אצל חותנו. דא"כ לא היה צ"ל אלא וישב אל יתר חותנו. אע"כ לרמוז שהלך ושב לבלתי לילך. ובע"כ הלך: