עץ יוסף על שמות רבה ד:ד

לא היה. צ"ל אלא וישב משה. ולא ס"ל דאתא למימר שהלך בע"כ:

בתחלה הלך אצל פרעה כו'. אולי כך היה הענין שמתחלה הלך משה מיד לארץ מצרים בשליחותו של מקום ואמר לישראל ולפרעה כה אמר ה' שישלח את ישראל. ולא עשה לפני פרעה ולפני ישראל שום אות ומופת. ואח"ז חזר למדין ושהה שם ג' חדשים כדאי' בבמדב"ר פ' י"א או ששה חדשים כדאיתא לקמן פ"ה. ואח"כ חזר למצרים ועשה שם את האותות [ת"נ]:

וז"ש ואח"כ וישב אל יתר חותנו שכך א"ל כו' כלו' להגיד לו שלא יחשדנו שעבר על שבועתו כי בהיתר ה' הלך. ומ"ש לו אלכה ואשובה אל אחי וגו' היינו לשוב עוד הפעם שהיה צריך ללכת עוד בשליחותו כי לא נגמר. ובפעם ההוא לקח את אשתו ואת בניו וגו' ואז אמר לו ה' בלכתך לשוב מצרים וגו' והוא מה שאירע לו בדרך במלון. אמנם מ"ש עוד ויאמר ה' אל אהרן לך לקראת משה וגו' הוא סיפור מה שהיה בהליכתו הראשונה כי בהכרח קודם הליכתו לפרעה היתה אסיפת הזקנים כמ"ש לו לך ואספת את זקני ישראל וגו' ואהרן המליץ בינו ובין ישראל כמ"ש ודבר הוא לך אל העם. ושובו אל יתר חותנו היה באותן ששה חדשים או ג' חדשים [כמ"ש לעיל] שנכסה משה מישראל וכבדה העבודה עליהם כדלקמן בבמדב"ר פ' י"א [יפ"ת]:

מן השבועה. שנשבע לו שלא ילך חוץ מדעתו כדלעיל פ"א:

בעל השבועה. הקב"ה שנשבעים בשמו והוא פוקד עון העובר עליה. התיר אותי. שנתן לי רשות לעבור עליה:

עד שהתיר לו יתרו את נדרו. שנתן לו רשות כדפי' לעיל סימן א':

וא"ת למה נאמר וילך משה כו'. פי' למה נאמר וילך וישב לא הוה צ"ל אלא וישב לבד:

שהלך ליטול אשתו כו'. פי' דאשתו ובניו לא היו דרים בבית יתרו ממש. אלא בעיר יתרו הם דרים. לכך נאמר וילך משה לבית אשתו ובניו. ומביתו שב לבית יתרו ליטול רשות והתרה מחמיו:

א"ל יתרו להיכן אתה מוליכן. דרש וישב לשון תשובה שהשיב ליתרו על שאלתו. ואע"ג דתשובה זו אינה בפסוק מ"מ למידן מיניה מסברא דמה היה לו להשיבו ואיזה שאלה היה יכול לשאלו אם לא שאלה זו ותשובה זו. ואין לומר דלהא לחוד בא ולא ליטול רשות והתרה. דא"כ היה לו לכתוב בהדיא תשובה זו. אלא ש"מ דעיקר הליכה היתה לו ליטול רשות וזהו אלכה ואשובה אל אחי וגו'. ושאלה ותשובה זו נרמז בתיבת וישב במקום וילך [תו"נ]:

אמר לו לך לשלום. עיין לקמן פ"ה ומ"ש שם: