עץ יוסף על שמות רבה לא:ג

הה"ד יש רעה חולה. בעי למדרש עמך אתה מטיב או מריע. כי כשיזכה יאכל ממונו בעה"ז כו' ואם לאו יאבד הכל:

אשרי אדם שהוא עומד בנסיונו. דרעה חולה משמע רעה כפולה דהינו הפסד השכר שהיה לו אילו נשתמש בעשרו כראוי לו. והיינו לפי שניתן לו לנסיון ולכן אילו זכה שעמד בנסיון זוכה לעוה"ב וזוכה בעשרו שיהנה ממנו בעוה"ז. ואגב זה קאמר שהעני ג"כ הוא בנסיון:

ועניים מרודים מפרש מרודים נכנעים טפי ל' מרדות. שאינן בועטים:

והקרן קיימת לאכול משכרו בעוה"ב והקב"ה מצילו כו' כי לא יצטרך לבא בגהינם על חטאתו:

ביום רעה היינו גיהנם כדאי' בגמרא:

כפלים כזכיותיו. א"נ כפלים כעשיר הצדיק לפי שהעשיר המתנהג כשורה בעשרו אוכל פירות בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב. וא"כ האי עני שעמד בנסיונו והיה מקבל עליו באהבה ולא היה לו עוה"ז. לפיכך שכרו כפול הוא לעוה"ב:

ממי את למד מאיוב ומה שעני שכרו כפול לעוה"ב הוא מסברא שהעני היה סובל יסורין בעה"ז א"כ הרי כל שכרו לעוה"ב כפול:

הולך הוא וממונו שאינו זוכה להורישו לבניו. וז"א והוליד בן ואין בידו מאומה כדאי' בקה"ר. ובחייו נוטל ממנו כדבסמוך:

שנא' ואבד העושר כו'. תרתי משמע מיניה. ואבד העושר ההוא קאי על מיתת הבעלים. וסיפא דקרא והוליד בן ואין בידו מאומה קאי על אבידת ממונו:

שעינו רעה קרי ביה בעין רע (מת"כ):

כנגד גבאי צדקה ר"ל אף שהוא בעצמו נותן צדקה לעניים או לקרוביו העניים אלא שעינו רעה ליתן צדקה ליד גבאי צדקה יאבד עושר ההוא לפי שמעשיו מוכיחים שאין נתינתו לש"ש אלא לשם ותפארת. שהמקבל יפרסמו לאיש חסד. אבל עיקר מצות נתינת הצדקה אינו אלא ליתן לתוך הארנקי של גבאי צדקה והם יחלקו לעניים כדי שלא יהיה ידיעה לנותן מי המקבל. ולהמקבל מי הנותן. דמתן סתר יכפה אף דוקא. ומפיק ממלת בענין רע. דמשמע שנותן צדקה אלא שנתינתו הוא בענין הרע כנזכר (תו"נ):

למה שגלגל הוא בעולם. שהעניות ועשירות אינו תלוי במזל אלא כפי השגחתו ורצונו ית' דהוא גלגל חוזר בעולם ולא מי שהוא עשיר היום עשיר למחר. ואם היה תלוי במערכת היה מן הראוי להתקיים עושר בעשרו כל ימי חייו. וכן עני בעניו. ואחרי שראינו שיכלו מזונותיו של עשיר בחצי ימיו וירום אביון מאשפות אין זה אלא בהשגחת האלהים. ואלהים שופט משפיל לזה ומרים לזה (תו"נ):

בא וראה יש עושר כו'. שאף שכמו זר נחשב הוא מהשכל שלא יהיה תלוי במזל אחרי שנמצא במאמר חז"ל בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא אלא במזלא. בא וראה שהאמת הוא שהם בהשגחת השי"ת. צא ולמד מעשרו של קח והמן שנאבדו מן העולם הם וכל אשר להם בהשגחת השי"ת אלא שהשי"ת משנה המזל כפי צדקתו ורשעתו של אדם:

ויש עושר שהוא עושה טוב לבעליו. והא דכתיב עושר שמור לבעליו לרעתו. היינו כשאינו עושה צדקה בממונו:

שהיה עשיר מכל ישראל. כמ"ש בפ' חלק ג' מטמוניות הטמין יוסף הא' נתגלה לקרח. ובבמד"ר פ' י"ד אי' שהיה קתליקוס לביתו של פרעה והיה בידו מפתחות האוצרות שלו:

וכתיב וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה. שבשביל עשרו שנתגאה בו גרמה לו איבוד נפשו שמתוך עשרו התחיל לחרחר ריב ולחלוק על משה. ע"כ נאבד הוא ועשרו מן העולם בענין רע:

זה עשרו של המן. שבשביל עשרו היה רוצה לקנות את כל ישראל להריגה. ונאבד הוא ועשרו ותלו אותו ואת בניו על העץ ונתן המלך לאסתר המלכה את בית המן:

ויזעק יהושפט וה' עזרו. ודרש חז"ל במדרש שלא היה חסר אלא התזת ראש משמע דמן הראוי היה ליהרג אלא שנצול באיזה זכות ואינו אלא זכות הצדקה שמצלת ממיתה כדכתיב וצדקה תציל ממות:

ויש גבורה כו' ויש חכמה כו'. איידי דמיירי ממעלת העושר והיפוכו מייתי נמי כל השלש מעלות דקא חשיב התנא בפירקי אבות:

שהיה עומד ומחרף. ע"י שבטח בגבורתו:

ויהושע בן נון מלא וגו' וישמעו אליו כל ישראל. הרי שקבלו אדנותו מפני חכמתו:

למה"ד לגפיון כו' שמכלל טובת חכמתו ענותנותו שלא היה מחזיק טובה לעצמו. שאף שהיה משקה העולם מחכמתו כשהיו משבחין אותו היה אומר שאין להחזיק לו טובה כי הוא לא היה ראוי. אלא השפע של משה הוא שעמד לו:

לגפיון פי' המת"כ לפי הענין פירושו בריכה של מים הנמשך מן המעיין. ובתנחומא ובערוך גר' לנפיון עכ"ל. וצ"ל לנמפיון ופי' במוסף הערוך שכן נקרא בל' יוני בור או בריכה של מים:

זה בלעם שע"י חכמתו ידע כי ה' שונא זימה ונתחכם להכשיל את ישראל בבנות מואב. והלך למדין לבקש שכר כ"ד אלף שנפלו מישראל ע"י עצת חכמתו ונהרג שם: