עץ יוסף על שמות רבה לא:יז

הה"ד נבהל להון כו'. שב לתת טעם למאמר את העני עמך ובעי למדרשיה מנבהל להון כו' כדדריש לקמן דהיינו מ"ש מרבה הונו בנשך ותרבית כו'. ואיידי דנקט ליה דריש ליה ברישא באנפי אחריני:

ומהו כן פי' וכי בשביל שהיה נע ונד בארץ נעשה חסר שאמר כי חסר יבואנו:

ורודפין אחריו עד שמוציאין אותו. נמצא שחסר עולמו שהיה לו. ולא היה מושל אפי' בארבע אמותיו:

זה קין שהוליד מאה בנים. ר"ל שהוליד בנים הרבה והבל מת בלא בנים:

תשכ"ו שנה שהוא נשטף במבול כדלקמן והמבול היה בשנת אלף תרנ"ו ליצירה. ואדם חי תתק"ל שנה נמצא שקין הוסיפו לו תשכ"ו שנה:

שנא' נע ונד ואע"פ שהסיר ה' ממנו הגזירה ממנו מ"מ השאיר חציה דהיינו נד כדלקמן בויק"ר פ"י:

שהיה תלוי ברפיון כדאי' בב"ר פ' כ"ב:

זה הבל שלא חיה חיי צער כמוהו וג"כ זכה לקבורה כדלעיל בב"ר פ' כ"ב:

זה עפרן שכן עפרן בגימ' רע עין. וע' בב"ר פ' נ"ח:

מיד הלכו ומינוהו. כדדייק בב"ר מדכתיב ישב שאותו היום מניהו מושל פ' כ"ב:

איסטרטיגוס מין שררה:

אמר להם איני מוכרה לו ולכך הוא אומר ליתן לו במתנה לפי שהי' יודע בו באברהם שלא יהא מקבלה ממנו במתנה ומתוך כך יתבטל הענין:

כל שקל האמור בתורה כו' בב"ר פ' נ"ח ע"ש:

אם אתה כו' מדכתיב וישמע אברהם לעפרון וישקול וגו' משמע שהבין שהוא מבקש ממנו מחיר המערה כסף מסחורת ביתו כלו' עובר לסוחר:

חסרו הכתוב וי"ו עפרן כתיב בגימטריא ד' מאות. ובגימ' רע עין:

שלא נקרא המערה לשמו. כי ידע הכל שבע"כ מכרה ולחמדת הממון. ולכן לא תלוי המכירה אלא בבני חת כאילו הם שמכרוהו לו. לפי שהם הכריחוהו למכירת השדה לאברהם כנזכר:

חלק ודירה עם הצדיקים. פי' שכוונתו של יעקב היה כדי שלא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים:

ועשה אותו כרי כדי להשביע עינו בראייתו כי העין רואה והלב חומד:

קניתי אכ"כ ע' מ"ש בב"ר פ"ק:

ומהו חסר שלא נכנס כו'. דאי' בב"ר פ' ל"ח המכפלה שכל הקבור בה שכרו כפול ומכופל. וזהו חסרון הידיעה:

לשכור ב' פרות לא אמר כפשטו ששואל פרה ולא שכרה מפני שאחז בדבר שמגדיל הצער במה שעיניו רואות בחוש שעל פרה זה אינ משלם ועל השאולה משלם:

הוי נבהל להון וגו' שאינו מחשב מה שיהיה באחרית מכילותו וקמצנותו:

שאינו מוציא מעשרותיו כראוי. אז חסר יבואנו בשדהו:

והיתה עושה אלף מדות. ר"ל שהיה זורע מאה מדות והיתה עושה אלף מדות. והיה סבור הבן שמהמאה מדות שזרע אין צריך ליתן מעשר כיון שכבר הם מעושרים קודם הזריעה. וא"כ אין צריך ליתן מעשר רק מן ט' מאות. והיינו תשעים מדות. ופחתה השדה מאה:

שעמדה על המעשרות מאה כשיעור מעשרותיה הראשונים:

לשמוח עלי על רועי מזלי:

ועכשיו נעשית כהן שהקב"ה נתן לך מעשר ממה שהיתה רגילה לעשות:

זה עשו ע' בפרק איזה נשך:

אפרכין הוא מין שררה:

את עמי דריש כאילו כתיב את עמי פי' אתה עמדי:

אין מוט לעולם שע"י שמעמיד העני שלא ימוט ע"י שמלוהו. גם הוא לא ימוט:

וכתיב עושה אלה פי' אפי' אחת מאלה: