עץ יוסף על שמות רבה לא:טז

ר"מ אומר על הכל כו'. פי' אע"פ שהזהיר הקב"ה גם בקללות אחרים כגון לא תקלל חרש. וכן על קללת כל אדם. מ"מ אזהרת קללת הדיינים והנשיאים עולה על כולם שהחמיר בה כדלעיל סימן ח' (יפ"ת):

ועל הנשיא הוא המלך:

שפשט ידו במשה כו'. כי המדה הזאת סופו עד אבדון תאכל אחר שאינו שומע לגדולים ממנו:

שנא' ויהיו מלעיבים כו' מסיפא דקרא דייק דכתיב ויהיו מתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה':

וכתיב חזקו פניהם מסלע בתר מאנו קחת מוסר כתיב נראה שר"ל שהעיזו כנגד מוכיחיהם לבזותם:

לכך הזהיר הקב"ה על כבודם כו'. היינו בקימה והדור כאומרו מפני שיבה תקום והדרת פני זקן:

של זקנים פי' חכמים. שאין זקן אלא שקנה חכמה:

ושל צדיקים אע"פ שאינם תלמידי חכמים. כדכתיב ואת יראי ה' יכבד:

וכה"א להבין משל ומליצה. וכתיב לפני זה לקחת מוסר השכל צדק ומשפט ומשרים. משמע שמדברי החכמים וחידותם יקח מוסר השכל בצדק ומשפט ומישרים:

למה הזהיר עליהם כו' כמו ד"א ר"ל ששני הטעמים צדקו יחדיו:

לפי שהם מזהירים את ישראל כו'. ולפי שנותנים כבוד לשמו ית' ליחד כבודו שלא לתת כבוד לזולתו. לכן הזהיר הקב"ה על כבודם:

ע"כ נא' כו' ושם אלהים אחרים לא תזכירו. דאיידי דהזכיר הזהרת הדייני' אמר שכשיהיו נזהרים בכל הנזכר יהיו מופרשים מעכו"ם כי הדיינים מזהירי' אותם מזה:

מה כתיב אחריו שלש פעמי' בשנה. דריש סמוכים דג' רגלים לשם אלקים אחרים וגו' שכל המבזה המועדות כאילו עובד עכו"ם:

קבע כו' דריש טעם קביעות הרגלים:

שאוכלים מפירותיה כלו' שלכן ניתנה תורה בזמן הקציר לרמוז שאוכלים מפירותיה בעוה"ז:

שנא' כבד את ה' מהונך. לכן נצטווינו לעשות חג בזמן זה. כי ראוי לכבד את ה' ולהודות לו על מה שחננו. ולכך הסמיך ראשית בכורי אדמתך וגו' שראוי להורות לה' על כל ההצלחות שנותן לנו: