עץ יוסף על שמות רבה לא:טו

הה"ד טוב איש חונן ומלוה. שרמז שלא ישכח מה שנראה לעינים שבריותיו של הקב"ה לווין זה מזה בלא רבית. ונושה לשון נשיתי טובה. ומייתי סמך טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט שפירושו שיכלכל ענינו כפי המשפט והסדר הנוהג בעולם. והיינו כמו שהבריות מלוין זה לזה בלא רבית כן הוא יהיה חונל ומלוה:

בא וראה ר"ל שיש לו ללמוד מטבע העולם שלהיות כולו כאיש אחד מקושר קצתו בקצתו לכן יקבל זה מזה תועלת כפי מה שחסר בו וצריך לקבל מזולתו וכ"ש האנשים שדומים יותר זה לזה שראוי שיחשבו שכולם כאיש אחד וראוי שיקבל תועלת זה מזה כפי מה שצריך לו. וקורא תועלת הבריות זה מזה והכנס זה בגבול זה לקבל תועלת ממנו כאילו לוים זה מזה בדרך משל:

היום לוה מן הלילה כו' שגבול היום השוה והלילה השוה הוא שנים עשר שעות. ומתקופת ניסן עד תקופת תמוז שהיום גדל והולך נמצא כאילו הוא לוה מן הלילה שנכנס בתחומו. ומתקופת תשרי עד תקופת טבת שהלילה גדל והולך נמצא כאילו לוה מן היום. וכאילו פורע לו היום מה שלוה ממנו. וכדמפרש בשוח"ט ובילקוט מזמור י"ט:

היום לוה מן הלילה כו' היינו הימים שמתקופת ניסן עד תקופת תמוז כמש"ל וא"כ סתים לן בעל המאמר כרבי יהושע דאמר בניסן נברא העולם:

שנא' יום ליום יביע אומר ר"ל שהימים של תקופת ניסן יתנו אומר שיפרעו אותה. ולילה ללילה יחוה דעת שיפרעו כדרך שימי תקופת תמוז פורעין לימי תקופת ניסן שלפניהם (תו"נ):

הלבנה לוה מן הכוכבים שבאמצע החדש הלבנה מאירה ואז הכוכבים כמעט אינם נראים. ובקצת החדש הכוכבים נראים והירח נסתר ודומה כאילו לוים זה מזה:

וכשהקב"ה רוצה אינן יוצאין כו' כלו' כי יודעים ומרגישים שכל אורם מיד ה'. וכשהוא רוצה לוקח אורם מכל וכל. וכן בני אדם לא יריבו זע"ז שכשהקב"ה רוצה לוקח עשרם מכל וכל:

האור לוה מן השמש כו' האור של מטה שהוא בריה בפ"ע והשמש מעורר האור שיאיר והשמש מקבל מחצי אור של מעלה כמ"ש שמש ירח עמד זבולה וס"ד לאור חציך יהלכו:

החכמה לוה מן הבינה כו' החכמה הוא מה שמקבל מרבו צריך לבינה להבין דבר מתוך דבר ולדמות מלתא למלתא ואין בינה בלא חכמה שנא' אמור לחכמה אחותי את ומודע לבינה תקרא:

השמים לוים מן הארץ כו' הגשמים המתהווים מהאדים העולים מן הארץ. וזהו מה שהשמים לוים מן הרץ ובמה שעלייתן הוא ע"י תנועה השמיימית זהו מה שהארץ לוה השמים וזהו יפתח וגו' את השמים לתת מטר ארצך בעתו. הרי שהמטר בא מכח שניהם:

החסד לוה מן הצדקה כו'. שפעמים תדחה הצדקה מפני ג"ח כגון מת מצוה שקבורתו תדחה מעשה הצדקה ופעמים הצדקה תדחה הג"ח שאם היה הולך להכניס כלה וכיוצא ופגע בעני שמבקש פרנסה שחויב לטפל בפרנסתו. והביא ראיה מפסוק רודף צדקה וחסד שמשמעו שפעמים נרדפים ונדחים המה זה מפני זה:

התורה לוה מן המצות כו' שקצת מצות נדחות מפני ת"ת שהוא כנגד כולן. ויש קצת מצות שהן דוחין הת"ת כגון מת מצוה ומקרא מגילה ודומיהן. ומביא ראיה ממקרא דשמור מצותי וחיה ותורתי כאישון עיניך שבא להורות בזה שפעמים ישמור המצות יותר מהתורה ופעמים איפכא:

ועושים שלום זה לזה בלא דברים. מפרש אין אומר ואין דברים בחנם מלוים ומשלמין. בלא דברים היינו בלא רבית. ואתם לוה אחד מחברו ומבקש לבולעו ברבית ובגזל:

אומרים להקב"ה כו' ענין מליציי. כלומר שיש להם ללמוד ממעשי ה' שמטיב לבריות ולא יושג אצלו תועלת מהם. ואמנם בהתחלפם מזה הוא כאילו אמרו להקב"ה שיקח שכר מהטבתו (יפ"ת):

ומה הלותה הארץ חלק הגוף המורם מכלל הארץ חשיב הלואה לגבי הנפש שעל ידה משתמשת במעשה וזוכה במצות מעשיות:

אלא אני נוטל הקרן פי' הנשמה וכדמייתי פסוק והרוח תשוב וגו':

משל למלך כו' וכן זה שנתן לו הקב"ה עושר להטיבו והוא מלוה ברבית נמצא מזייף מטבע של הקב"ה:

מדקדק עמהם שגוער בהם ואומר אינכם צריכים כ"כ. או למה אינכם יגעין ואוכלים:

הקב"ה אומ הוי שודד ואתה לא שדוד. סיפא דקרא כהתימך שודד תושד. על דרך בחצי ימיו יעזבנו:

ועושה אותו שקר. פי' שנגזר עליו שיתעשר בהיתר והוא בסכלותו גורם שיבואהו העושר בגזל וחמס:

מזהיר בתורה אם כסף תלוה את עמי וגו' לא תהיה לו כנושה:

דייך שאני קורא כו' ומסתמא לא משוי נפשיה רשיעא שלא לפרוע אם יהיה לו:

צדיק חונן ונותן זה הקב"ה כו'. ומלת חונן הוא פועל יוצא לאחר. כלו' שהקב"ה בגזירתו הוא מסבב החנינה לבעל המשכון שיחזור העבוט לבעל חובו. וזהו שמסיים והיה כי יצעק וגו' ושמעתי כי חנון אני. ור"ל ולכן נקרא הקב"ה חונן ונותן:

וכן דוד אומר אשרי משכיל אל דל כו'. הוא סיום הענין מדרוש שני הענינים היינו הלואת הכסף לעני. והחזרת המשכון לבעליו. אשרי משכיל אל דל נגד אם כסף תלוה. ואל תגזול דל נגד אם חבל תחבול: