עץ יוסף על שמות רבה ל:טז

ר"נ אומר כו' יהיב טעמא לאזהרת ה' בסיני על המשפטים משום שלו נאה הדין לפי שהוא שמרן מאד שאינו נושא פנים לשום אדם:

שנא' כי אני ה' כו' מביא ראיה בזה שהקב"ה אוהב משפט:

ולא נשא לו פנים אלא בדבר אחד שאמר במה אדע אמר ידוע תדע. כצ"ל. ור"ל ולא הועילו לו כל זכיותיו לפי שהוא מבקש מהאלהים שישמור המשפט. לכן שמר לו המשפט:

ראה שלמה כו' שאין ה' נושע פנים שהרי שלמה בחכמתו וכל זכיותיו שהורה המשפט לכל אף לרוחות ושדים עכ"ז לא נשא לו פנים וכשנכשל בזקנותו הושפל עד שהיה מפחד מאותם שהיו כפופים לו ומתיראים ממנו:

היאך נתפס במצודה במה שאמר אני ארבה ולא אסיר נכשל כדלעיל פ"ו:

והתחיל מפחד כו'. נלמד סיפא דקרא שהוא יומם יופגשו חשך וכלילה ימשש כצהרים שפירושו שהיה מפחד מן רוחות הלילה כענין שנאמר מפחד בלילות כו':

מתחלה מתבעתו מפניו. כדלקמן דב"ר פרשה י"א:

לכך אין מצוה שלא הזהיר כו' פי' לפי שה' שומר המשפט אין מצוה שלא הזהיר עליה להודיע ענשה תחלה. כי לא ענש אלא א"כ התרה תחלה:

אלא עיבור פי' שהעביר את הדין על עבדו העברי. ולכן ילקה בעבדות:

שלא נסתכל בתורה. ודדריש ואשר לא צדה למעלה עם פסוק מכה איש ומת כלו' לפי שלא צדה ונסתכל בתורה שכתוב בה שופך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלהים עשה את האדם. שנגע באיקונין של מלך:

שקפח איקונין פי' שהכרית והפיל האיקונין:

בדיוטגמא איגרת כתובים בו נימוסי המלך:

כדמות מה"ש כדכתיב כי בצלם אלהים עשה את האדם ואלהים הם המלאכים. ולכן כתיב מכה איש לרמז על שדמותו כמלאכים שנקראים אישים כמו והאיש גבריאל (תו"נ):

ואם הרג בשגגה בכ"מ השוגג פטור וכאן מחייבו בעונש קשה לפי שהרעה גדולה שנפגע בכבוד המלך וזהו שסמך הכתוב כאן דין ההורג נפש בשגגה:

אפילו כהן גדול הוא נהרג. ר"ל שלפי גדולת הכה"ג היה ראוי לבקש לו הצלה. מ"מ נהרג. וזהו שסמך מעם מזבחי תקחנו למות:

איך לך גדול משאול כו' שהוא היה הראשון שהרים קרן ישראל. וכדכתיב בנות ישראל אל שאול בכינה המלבישכם שני עם עדנים ודרשו חז"ל שהיה משיא יתומים ויתומות. וגם גואלי הדם הכהנים מחלו לו עם כל זה הספיקו הגבעונים לעורר נקמתן מפני שנגע באיקונין של ממ"ה הקב"ה כביכול:

שנא' והגבעונים לא מבני ישראל המה. וע' במדב"ר פ"ח:

ומן הדבר הזה היה דוד מתיירא. פן ילקה גם הוא בעון נוב לפי שעל ידו נתגלגל הדבר. ושימחול לו על הריגת אוריה:

שנא' הצילני מדמים. פי' מחטא דמים: