עץ יוסף על שמות רבה ל:יז

הרבה אזהרות כו' ג"ז ע"ד דאמר לעיל סי' ה' כמה משובחת כו'. ומביא ראיה ממ"ש וכי יריבון אנשים וגו' כי מה צורך להזכיר מקרה המריבה. אלא מילתא אגב אורחיה קמ"ל להתרחק מהמריבה. ולכן הזהיר אם יקום וגו' כי אף שינצל מן המיתה מ"מ ילקה בשבת ורפוי:

אלא מתוך מריבה כדאי' בב"ר פ' כ"ב:

שנא' אם יקום והתהלך. תיבת שנאמר מיותר:

למה כתוב אלהים כאן על כל דבר ודבר. כמ"ש והגישו אדוניו אל האלהים. והאלהים אנה לידו. ונקרב בעל הבית אל האלהים עד אלהים יבא דבר שניהם. אשר ירשיעון אלהי'. להורות שעל שיצר לב האדם רע מנעוריו צריך לפחוד תמיד מן הדין:

והקב"ה המיתהו פי' שהיה מיתת האדם ע"י הקב"ה ולא ע"י יצה"ר ומתחבלים כדאי' ברבה סדרא נשא פ' י"א וז"ל שם לא דיין לצדיקים שמיתתן בידי כבוד שנא' כבוד ה' יאספך כו':

אתה מוצא יצה"ר הוא מרגיל את האדם לחטא והוא. פי' היצה"ר הורגו לאדם שנא' ממנו משפטו וגו' וכדאי' ברבה שם לא דיין לרשעים שמיתתן ביד מחבלים כו' ומיתה כזו נקרא הריגה:

שנא' ממנו משפטו ושאתו יצא. משפטו הוא נקמתו ודינו ושאתו מל' אל ישיא אתכם חזקיהו. ואמר שיוצא ממנו. כי הוא שטן הוא יצה"ר הוא מלאך המות. יורד ומסית עולה ומשטין נוטל רשות ונוטל נשמה:

ואני מציל אתכם מן המשפט. שאע"פ שהיו חייבים על קצת דברים בזכות עשות משפט בעוה"ז ירוחמו לינצל מגיהנם כאומר ועשה משפט וצדקה הוא את נפשו יחיה:

לפיכך דן הקב"ה כו' פי' לפי שהוא בעצמו הזהיר על המשפטים. לכן הוא בעצמו דן לרשעים העוברים על הדינין. כאומר הנני אני דמשמע אני ולא אחר. והביא דמיון מנקמת פרעה שהיתה על ידו ולא ע"י אחר:

שנא' הנני אני ושפטתי כו'. דריש קרא על מצרים. וזהו שה בריה שהיו עובדים לשה ושה רזה היינו ישראל:

לא היה צריך שע"י שנגעו בשל מלך אינו ראוי להנקם ע"י אחר אלא הוא בעצמו ינקם לשכך חמתו:

ומנין שאין פרעה מתנחם כו'. שהרג מהם בים המונים רבים ואינו מתנחם במפלת סיסרא וסנחריב רק בגוג שאין מספר לעמו: