עץ יוסף על שמות רבה כה:י

ומי הם. שהיו מחוסרי אמנה ולא היה להם בטחון בהקב"ה שיוריד להם המן למחר ג"כ ואמר שהם דתן ואבירם דחשידי בהכי. וכדאיתא במדרש אבכיר שכל מקום שאתה יכול לתלות בהם תלה מפני שהם מקולקלים מנעוריהם ותולין את הקלקלה במקולקל:

נאמר להלן אנשים. והוא מופנה לג"ש דהוה סגי דלכתוב מעל אהלי הרשעים:

האנשים הרשעים האלה. דמשמע שהם אנשים שהיו רשעים מעולם:

שבתחלה עושה תולעים כו'. פי' ובדרך הטבע בהיפוך הוא שמבאיש ואח"כ מתליע. ואע"פ שהיה דרך נס הנס צריך להיות בטבע ג"כ:

להראות מעשיהם. פי' החטא שלהם מה שהותירו מן המן שתתפרסם הדבר. שכל העובר עבירה בסתר נפרעים ממנו בגלוי:

וישליכו אותו. ולא יהא נודע לבריות שהותירו:

שורות שורות. מפרש וירם תולעים לשון רוממות. והיינו שהיו תולעים שורות שורות זו על גב זו:

כיון שכעס שכח. דכל הכועס אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו ואם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו כדאיתא בפסחים פ"ו. ואפשר שאותו יום היה יום הששי זמן האמור שילקטו שני עומרים והוא שכח (תו"נ):

שכח לומר להם שילקטו ביום הששי ב' עומרים. ובויק"ר פ' י"ג איתא ששכח לומר להם הלכות שבת. ודהתם לאו הך דהכא שאע"פ שזה שילקטו ביום הששי לחם משנה הוא לצורך שבת. מ"מ לא מיקרי הלכות שבת ועיין ביפ"ת שם:

שהוא מכניס משה כו'. ובפ' החובל אמרינן שאמר לו עד אנה מאנתם בשביל בהדי הוצא לקי כרבא ולא משום עונש (וע' בתו"נ):