עץ יוסף על שמות רבה כג:ה

הה"ד אתי מלבנון כו'. שטעם אז ישיר משה לרמוז שבזכות אמונה ששרתה עליהם רוה"ק ואמרו שירה ומייתי סמך מתשורי מראש אמנה כדלקמן ודרשוהו מתחלה בכמה אנפי:

מטיט ולבנים לקחתיך ועשיתיך כלה. שנתן להם התורה ונתייחדו לו ככלה לבעלה. ור"ל שעם היותם בלתי מוכנים להדבק בנבואה להיותם מורגלים בטיט ולבנים ולא ידעו חכמה ומוסר ה' מרוב אהבתו קרבן אליו:

למה ב' פעמים. מקשה על רבי לוי. ומפרש קרא על גלותם עם השכינה וחזרתם:

שנא' אני עליתי כו'. שבית המקדש נקרא לבנון. ע"ש שמלבין עונותיהם של ישראל כדאי' בריש ויק"ר:

שהלכה שכינה כו'. ע"ל פ' ט"ו:

ואומר היה היה דבר ה'. ושרתה שכינה עליו בגולה. מפני שהשכינה בגלות וחזרו כל הארצות להיות כשרות לדברות כמו שהיה קודם בחירת א"י:

חידקל. הוא ההולך קדמת אשר:

איני יכול להניחם. אלא שתהיה שכינתי עמהם להשגיח בהם:

מפני קדושת שמי עשיתי. זאת ששכינתי עמהם בגלות שלא יתחלל שמי:

מן המלכיות שנקראו לבנון. והא דלא מפרש מלבנון השני שהוא בית המקדש דאם כן הוה ליה לכתוב אתי ללבנון תבואי. וע' מ"ש בבמדב"ר סוף פ' ד':

הר הוא ושמו אמנה. בשה"ש כתב רש"י הר הוא בגבול צפונה של ארץ ישראל. ובלשון משנה טורי אמנון:

עד אותו ההר ארץ ישראל. כתב בעל יפה מראה בירוששלמי דשביעית פ"ו ויתכן שהשירה היא על הגאולה ולפי שלא הוכשרו כל הארצות לומר שירה אלא א"י. לא ישירו עד בואם לשם. אע"פ דמשגלו הוכשרו כל הארצות לומר שירה כדאיתא בפ"ק דמגילה. אפשר דמשהם נגאלים אע"ג דלא באו לארץ חזרו שאר ארצות לאיסורן עכ"ל:

לכך נאמר תשורי. לשון שירה כי שניהם משורש אחד:

ד"א תשורי מראש אמנה עתידין ישראל לומר שירה לעתיד לבא. כלומר כשיתבשרו בגאולה יאמרו שירה על מה שעתיד לבא דהיינו על הנסים שיבאו יקדימו לשורר מיד ויהיו בחוזק אמונתם כאילו נעשה. וזהו שירו לה' שיר חדש ואח"כ כתיב כי נפלאות עשה ואע"פ שעדיין לא נעשה כאילו נעשה. וזה תשורי מראש אמנה כלו' תתחיל לשורר מראש דהיינו מקדם אשר נעשה. וזה לך מצד אמונה וזה זכו בזכות אברהם [של"ה]. והיא האמונה שישראל נחלו בה. כלו' שהם מאמינים בני מאמינים. כי נטוע בהם טבע האמונה מאביהם כנחלה שיירש מאביו:

שיר חדש. הוא שיר לעתיד שיהיה נאמר בלשון זכר כדאי' בשהש"ר:

מראש שניר בזכות יצחק. כדגרסי' בחזית שניר זה יצחק מה זה השניר שונא את הניר (כן הוא גירסת האלשיך). פי' שאותו הר שניר אינו מקבל חרישה וזריעה. ובילקוט גרס מה ניר זה אינו מקבל זריעה אלא פעם אחת כך יצחק לא נתנסה אלא פ"א בלבד:

וחרמון בזכות יעקב. כדגרסי' בחזית וחרמון זה יעקב מה חרמון זה כל טובו נתון בזוטו (פי' בתחתיתו) כך כהונה מיעקב לויה מיעקב מלכות מיעקב:

בבל ומדי. וקרי למדי הקרובה לבבל אריה כמוה:

זו אדום. שהוא עז כנמר והא דלא חשיב יון משום שאמר אתי מלבנון תבאי שמשמע שיבואו מגליות וזה לא שייך אלא בהנהו ג' גליות. אבל יון עדיין היו ישראל נשארו בארצם ולא נגלו כלל משם [ת"נ]. אבל היפ"ת גורס מהררי נמרים זה יון ואדום:

שנאמר ויאמן העם. ואע"פ שאח"כ חזרו ולא האמינו. תיקנו במה שחזרו אח"כ והאינו כדכתיב ויאמינו בה':

ולא היה להם להאמין. שהאמונה שהאמינו במצרים קלקלו במה שחזרו ולא האמינו ואהאמנה שניה הקשה היו רואים כל אותן נסים שנעשו להם ולא היה להם להאמין:

שנאמר והאמין בה'. שפירושו שבשכר שהאמין מעולם בה' זכה:

הוי תשורי מראש אמנה. בזכות ראש המאמינים והוא אברהם ועי' במדרש חזית: