עץ יוסף על שמות רבה כג:ד

הה"ד פיה פתחה בחכמה. דמלת אז אתיא למימר שאז נמצא מי שאמר שירה ולא קודם. כי מיום שנברא העולם לא נמצא מי שאמר שירה עד עתה. ומסמיך אפסוק פיה פתחה בחכמה דמפרש פרשת אשת חיל על כנסת ישראל. ומדקאמר פתחה ולא דברה משמע לשון פתיחה והתחלה לומר כי היא קדמה לומר שירה בעולם. ועיין ביפ"ת:

ברא אדה"ר ולא אמר שירה. ואע"ג דמזמור שיר ליום השבת אמר אדם הראשון וכן אברהם אמר ג"כ מזמור משכיל לאיתן האזרחי. היינו שאמרו בדרך תפלה ובקשה אבל לא אמרו שירה בלשון הווה ושבח אלשעבר:

ואין אז אלא שמחה. כמו דבר אחר הוא. דאז רמיז לשמחה דילפינן אז אז בג"ש:

אלא שמחה. שאמרו שירה זו בשמחה כי באבוד רשעים רינה:

מתחלה היה הים הזה יבשה. צ"ל היה העולם הזה יבשה [ת"נ]:

עמדו דורו של אנוש. לפי שעבר צרה בים הוא פסלו של מיכה שעבר עמהם בים לכך אמרו ג"כ אז כמו אז של דור אנוש שהתחילו לעבוד כו"ם. לכן אנו נתקן העון באז [ת"נ]:

שנא' אז הוחל. והיינו לשון מרד כדלעיל בב"ר פ' כ"א. והתם נמי מייתי הא מהקורא למי הים:

ואין אז אלא לשון בטחון. ורמז באז הוחל שבטחו באליל. ובאומר אז ישיר משה שבטחו בה'. וילפותא דידה בג"ש כדפירשתי לעיל [יפ"ת]. עי"ל שהוא כמו ד"א על תיבת אז ישיר ולהורות בא שבאו בתוך הים בבטחונו של השי"ת [ת"נ]: