עץ יוסף על שמות רבה כג:י

הה"ד שחורה אני כו'. משום דבעי לפרש הזאת לשון נקבה לומר מה הנקבה הזאת מתעברת כו' כדלקמן. מייתי שחורה אני ונאוה שדומה ישראל לנקבה כדאיתא בחזית פ"א ע"ש:

הה"ד שחורה אני כו'. שקשה וכי יש שחורה נאוה (שמות רבה פ' מ"ט) לכן מפרש שחורה אני מצד עצמי ונאוה ביחוס. שחורה אני במעשי ונאוה אני במעשה אבותי היינו ביחוס אבותי. ועיין בעץ בשהש"ר פסוק זה:

אלא בונות ירושלים. והוא לשון בנין. ולכן אמר יושבין ומבנין אותם שהן מכוונים אותה כבנין הנכון. וע' בשה"ר פ"א סי' ל"ז ששם הגיר' נשתנה:

מטרפולין. פי' אם המדינות. אם בלע"ז מטר"י. פאלין בלשון יון עיר (ערוך). ולכן קורא אותן בנות ירושלים שכל הארצות אצלה ככפרים שנקראו בנות:

מה אהלים של ישמעאלים. וקדר מבני ישמעאל:

כעורים מבחוץ. בחזית גרס שנראים מבחוץ כעורים ושחורים וסמרטוטים והם מבפנים אבנים טובות ומרגליות:

כיריעות של מי שאמר. זה הרקיע כד"א נוטה שמים כיריעה וכתיב וימתחם כאהל לשבת:

מה השלמה הזו. דריש כיריעות שלמה כמו שלמה [לבוש]:

הם שבים בתשובה. ביום הכפורים כן איתא בחזית:

במה שאני שחורה בו אני נאוה. פי' שאין השחרות שחרות גמור שאף במקום שחטאתי ג"כ זכיתי באותו מקום באיזה זכות:

שנא' ובחורב הקצפתם כו'. אף שמעשה עגל היה אחר שאמרו נעשה ונשמע. אין בכך כלום. דמכל מקום שניהם היו במקום אחד: