עץ יוסף על שמות רבה כ:א

זש"ה שוט לסוס כו'. ס"ל כמ"ד בב"ר פ' מ"ב כ"מ שנא' ויהי משמש צרה. להכי בעי לאסוקי שפרעה אמר ווי על ששלחם ומייתי האי קרא דדריש שבט לגו כסילים שהכוונה להפע מגופו ממש ולא הספיק במה שהוכה תחלה ושלח את ישראל שעל זה הוא שאמר ווי:

זה פרעה הראשון. וקורא אותו סוס על שהיה שטוף בזמה כסוס וכמשה"כ וזרמת סוסים זרמתם וכמעשה דלקיחת שרה:

שנא' וינגע כו'. ואמרו בב"ר שם שהיה מלאך עומד ומגלב (פי' שוט ומקל) בידו כו' וזהו שוט לסוס:

טובים השנים מן האחד. שזכות ב' צדיקים עדיף משל צדיק אחד. וה"נ זכות אברהם ושרה עדיף מאחד לבד ולכן הוכיח לפרעה:

ואומר ולאברם הטיב בעבורה. יפרש הטיב על הקב"ה שכל העושר שנתן לאברהם הוא בעבור צדקות שרה. וכה"ג דרשו בפ' הזהב אין הברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בזכות אשתו שנא' ולאברם הטיב בעבורה (יפ"ת):

ומתג לחמור זה היה אבימלך. וקראו חמור ע"ש שהוא מכלל הנאמר עליהם שבו לכם פה עם החמור וכדרשת חז"ל. ולא היה נמשל לסוס כמצרים:

אימתי כי עצור כו'. מתג הוא על דמות רסן כמו במתג ורסן. ומתגי בשפתיך. להכי אמר למה"ד כו' אלולי אני שמשכתי ברסן כו' כי ה' משכו ומנעו מן החטא בבטול יצרו כמושך הבהמה ע"י רסן ממקום למקום:

ובנקיון כפי א"ל ואחשוך. כצ"ל:

כך אמרו כשר היה אבימלך. פי' הרואים זה חשבו לכאורה שהוא כשר מאחר שמנעו ה' מלקרב אליה ואמר ה' כי אף שהיה תם לבב בזה שלא ידע שהיא אשת איש מ"מ אינו צדיק גמור אלא אני המשכתיו בביטול יצרו. ולכך אמר ומתג לחמור שנמשך בעל כרחו במתג ורסן:

שנאמר אל תתן ה' מאויי רשע. וסוף המקרא זממו אל תפק. ומפרש זממו מתג ורסן. לא מלשון מחשבה. ותרגום ומתגי בשפתיך וזממי. וכן ורסן מתעה וזמם. ומייתי ראיה שה' מבטל תאות הרשע:

ושבט לגו כסילים זה פרעה כו'. עיין בפ' וארא למה קורא אותו כסיל:

שכיון שנתכלו המכות. דייק מ"ש גו שסכלותם היה שלא שלחו ישראל עד שכלה גופן במכות ואז הוצרכו לשלחם בע"כ כי אמרו כולנו מתים. מה שאין כן פרעה הראשון ואבימלך שמיד כשהרגישו במכה שלחוה וה"ל כאילו לא נגע בגופן:

שנא' ויהי בשלח פרעה. שקשה וכי פרעה שלחם הרי כתיב אל מוציאם ממצרים. אע"כ שכשנגעו המכות בגופו שלחם ברצונו הטוב ע"ד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני:

דיפלומטר. בלשון יוני ארגז קטן וכפול (מוסף הערוך):

ומה אשת של איש עושה אצלך. שהרי היא אצלך בגניבה וחוטא אתה בלקיחתה אכסנאי שבא לעיר על עסקי אכילה ושתיה שואלים אותו כלום שואלים אותו אשתך זו אחותך זו:

מהו ויתפלל בעדך כו'. כלו' מה צורך לתפלה זו כי אם ה' קבל דבריו ונעתר לו מה צורך להצריכו לתפלת אברהם לזה אמר שאין זה אלא על מה שציער לאברהם שגם ה' לא יכול למחול לו אם לא יבקש אברהם עליו:

לי לא עשית דבר. ואע"ג דאבימלך מזולת צעריה דאברהם חטא בענין אשת איש כמש"ל שהיתה אצלו בגניבה. וגם לא היה נקי כפים. מ"מ לענין תפלה זו קאמר דה"ל כאילו לא חטא לה' שכבר ימחול לו בהשיבו אותה:

ואתה עושקתו. שאפילו לפי מחשבתך שהיתה אחותו לא ה"ל לקחת בזולת רשותו:

ויתפלל בעדך וחיה הוי ומתג לחמור. ושבט לגו כסילים משל פרעה. כצ"ל (תו"נ). וקאמר שהוא משל לרועה וכו' כי מה שלא נתפייס הקב"ה בשליחותו ובמכות שכבר הכם. מפני ששעדיין היו חייבים על מה שהפליגו בצרת ישראל. כמו שאפרש:

מצא רחל אחת של מלך משכה. כצ"ל. שכן אמר בנמשל המלך זה ממ"ה (יפ"ת):

הצריפין. גדרות לבהמותיו ששם מלינים אותם בלילה:

באסכולי. בית הלמוד שמלמדין שם הנערים קורין אותה בלעז אשקולא (ערוך):

והוא שבקש להרגו. פי' המלך בקש להרגו ולפיכך העליל עליו. והיפ"ת כתב שצ"ל והוא מבקש להרגו:

אלו ישראל. כדכתיב ואתנה צאני:

ר"ח זה פרעה. ע"ד יכרסמנה וגו' שנא' עליהם:

ולמה לא הכה אותו משה. השתא מפרש מ"ש יש אדם כו':

ובשביל כך הכהו אהרן. והיינו נמי טעמא דצפרדעים וכנים שהיה על ידי אהרן כדלעיל:

ונטל מקל ושרף כל בהמות. צריך להיות ונטל האש ושרף כו' (א"א). ולפי שהדבר הוא מתולדת האש לכן נקט ושרף כל בהמתו. והא דלא סידר זה כסדר שהיו. שהרי מכת דבר היתה קודם ברד. יש לומר לפי שאינו נזכר במשל לכך איחר אותו לכתבו (תו"נ):

וה' הכה כל בכור וגו'. מבכור פרעה היושב על כסאו:

התחיל פרעה אומר כו'. ומ"ש במשל א"ל עכשיו אין רחילך בידי כו' א"ל שאני מבקש ממך כל מה שילדה וגזותיה כו'. עניינו בנמשל שעל מה שהפליג לצער את ישראל בכל מיני עבדות ביום ובלילה. לא הספיק במה שעשה להם ובמה ששלחו את ישראל עד שהטביעם בים. כחובת הרועה על מה שנהנה מהרחל כל הימים שהיתה אצלו:

והם אומרים ראה איש שעמד בדבריו שמשלחן הרי הורגו. הלשון הוא תמוה מאד. ונראה שצריך להיות ראה איש שעמד בדבריו שאינו משלחן והרי הורגו. וכלשון זה ממש כתב במשל הרועה ולואי לא נתתיה והיו בני אדם אומרים עמד בדבריו ולא שלחה לו (וזה נראה שהוא רק עלילה שסבל כל היסורים אלו ולא החזירה) והוא מבקש להורגו. והיו מאשימים את המלך בזה שהענישו שלא כדין. אבל עכשיו שהחזיר השה לבעליו נראה בזה צדקות המלך ואמיתתו שלא העליל עליו. וכסילות הרועה שסבל יסורין כאלה ולבסוף החזיר. וכן ממש בנמשל פרעה עם ישראל (מ"ח):

הוי ושבט לגו כסילים. דלהכי קאמר לגו. שכלו גופן במכות:

למה נא' בהם שבט. דחרב או חנית מיבעי ליה. דשבט לא משמע אלא מכה של תוכחת מוסר לבד. ומשני דרמיז למכת שחין שהיא הראשונה במכות שנגעו בגופן בודאי. כי זו נקראת שבט ביחוד שבזו הרגיש ולא בקודמות:

יסר מעלי שבטו. ויסורי איוב שחין היה כמ"ש בכתוב מפורש:

והרי בניו יוצאין. הלשון קצר וצ"ל עוד ועם כל זה אינו מניח אותי. כי זו היא תלונתו כמ"ש לעיל ולואי לא שלחתים. ומ"ש כיון ששלחם הכוונה אחר השליחות. והיינו בעודם על הים (יפ"ת):