עץ יוסף על שמות רבה טז:ג

הה"ד יבושו כל עובדי פסל. שלעתיד תגלה ותראה חרפת עכו"ם כמ"ש בשוח"ט וכן עשה ה' במצרים. וז"ש משכו וקחו. שמשכו הוא ל' בזיון. שמשכו פי' גרירה. וקחו בחילוף ה"א בחי"ת לשון קהוי שינים שהיו שניהם קהות בשחיטת אלוהיהם לעיניהם ואין לאל ידם:

היאך אני יכול לעשות. דאע"ג דשלוחי מצוה אינן ניזוקין. היכי דקביע הזיקא שאני. ולא סמכינן אנס. וקאמר ליה הקב"ה כי עיקר הכוונה להקהות את שיניהם ולא יוכלו ליגע בכם כמ"ש לעיל:

אין ישראל יוצאין מכאן. כי צריכין לזכות זה כדי שיפסח ה' עליהם:

שבאותו הלילה הכה בכוריהם של מצרים ובו בלילה שחטו ישראל פסחיהן. ואע"פ ששחיטת הפסחים מבעוד יום היה ומכת בכורות בחצי הלילה י"ל שע"י שהתרה בהם כבר במכת בכורות וידעו שכל דבריו נאמנים רעדה אחזתם מבעוד יום. ובין הערבים קרי הכא לילה: